יומי דפגרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"יומי דפגרא" הוא כינוי ארמי מקוצר ל"יומי דמפגרי ביה רבנן". כלומר, ימים שלא מתקיימים בהם לימודים והתלמידים יוצאים לפגרה.

מקור הביטוי בתלמוד הבבלי. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ט, עמוד ב': "אמר רב יוסף: כי הוינן בי רב הונא, יומא דמפגרי ביה רבנן אמרי האידנא יומא דשפמי הוא ולא ידענא מאי קאמרי". ביטוי זה היה נפוץ. רש"י שם פירש: "יומא דמפגרי ביה רבנן - שהיו התלמידים מתעצלין מלבא בבית המדרש קרי ליה יומא דשפמי, כלומר: היום הזה אבד לו, ואין בו תועלת".

בימי הביניים היה נפוץ הביטוי "יומא דפגרא" לכינוי הימים שלא התקיימו בהם לימודים בישיבות, כגון בראש חודש[1], בחנוכה[2], בט"ו בשבט[3], בל"ג בעומר, בט"ו באב[4] וכדומה.

כיום הורחב השימוש במילה והוא מהווה כינוי לימים מיוחדים בשנה, הכולל שמחות קהילתיות משותפות או ימי אירועים מיוחדים בשנה.

מנהגים רבים נקשרו ל"יומי דפגרא". בקהילות מסוימות נהגו שהאבל אינו ניגש לפני התיבה בימים אלו, והיו שנהגו שלא לומר בהם תחנון, ולהרבות בהם בנרות בבית הכנסת.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: שו"ת חתם סופר, חלק ז, סימן כא.
  2. ^ ראו: שו"ת עבודת הגרשוני, סימן יח; שו"ת פנים מאירות, חלק ב, סימן מז; תולדות יעקב יוסף, פרשת צו, ד"ה ובזה נבוא.
  3. ^ ראו: שו"ת נשמת חיים, סימן קלד.
  4. ^ ראו: קדושת לוי, ליקוטים, ד"ה מחמשה עשר.