יום שבתון (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יונה מצאה בו מנוח)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"יוֹם שַׁבָּתוֹן" הוא פיוט לשבת שחובר על ידי רבי יהודה הלוי והוא מושר בקהילות אשכנז בסעודה השנייה והשלישית של שבת.

הפיוט מביא את סיפור יונתו של נח השבה כשהיא מבשרת על סוף המבול ובפיה בדמותו של עלה זית כאות לכך שמצאה מנוח לכף רגלה. רבי יהודה הלוי מקשר בפיוט את היונה לנמשל - כנסת ישראל הנמשלת ליונה במדרש שיר השירים, ומוצאת מנוחה ביום השבת.

"כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ. כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'." - כפי שמבשר ישעיהו, מתקשרת שאיפת המנוחה הגדולה של ציון מזעפו של ההווה בחסד הגאולה העתידי.

פזמונו של הפיוט הוא המשפט "יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ" (משפט מהבית הראשון של הפיוט).


נוסח הפיוט כפי שמופיע בסידורים כיום

יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ
זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
       יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים
זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים
חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים
מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ
       יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

וּבָאוּ כֻלָּם בִּבְרִית יַחַד
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד
וּפָתְחוּ וְעָנוּ יְיָ אֶחָד
בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ
       יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ בְּהַר הַמֹּר
יוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר
וְכָל פִּקּוּדָיו יַחַד לִגְמֹר
חַזֵּק מָתְנַיִם וְאַמֵּץ כֹּחַ
       יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

הָעָם אֲשֶׁר נָע וְכַצֹּאן תָּעָה
יִזְכֹּר לְפָקְדוֹ בְּרִית וּשְׁבוּעָה
לְבַל יַעֲבָר בּוֹ מִקְרֶה רָעָה
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע עַל מֵי נֹחַ.
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

נוסח הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוסח המצוי בסידור הוא נוסח מאוחר יותר, הנוסח הקדום לפיוט כולל תוכן שונה לבתים השלישי והרביעי. במקום להרחיב בתיאור מעמד הר סיני מתאר הטקסט את נקמת ה' באויבים ואת השמחה במפלתם בעת גאולת ישראל. שתי המחרוזות הללו הוחלפו בתקופה מאוחרת יותר מחשש לעימות עם הגויים ומפני "דרכי שלום". להלן נוסח המחרוזות הקדומות:

"ומתוך הערפל האיר אופל / ועל עב הרים יושבי שפל / ומגדל צרי ארצה נפל (י"ס אראה נופל) / אך אנוכי מלאתי כוח.

דרוך בנעל אויבים וצרים / וגם המעד קרסולי זרים / ואז יענו לך עמי בשירים / אל המתהלך על כנפי רוח".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]