יהודה הלוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסלו של ריה"ל בחצר מוזיאון ראלי "זיכרון ספרד" שבקיסריה
דמותו של יהודה הלוי על פי האמן בֶּנוֹ אֶלְקָן ביצירתו - מנורת הכנסת
שער הספר כל שירי רבי יהודה הלוי, שראה אור בתש"ו 1946[1]

רבי יהודה בן שמואל הלוי (נכתב בר"ת: ריה"ל; שמו בערבית: אבו אל-חסן אל-לאוי; 1075–1141 בקירוב) היה מגדולי המשוררים וההוגים היהודיים בימי הביניים ורופא.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריה"ל נולד בסוף המאה ה-11[2], בעיר טולדו או טודלה[3] שבצפון ספרד, למשפחה אמידה ומשכילה. הוא זכה לחינוך מקיף גם בתחום היהדות וגם בתחום ההשכלה הכללית-הערבית. חוקרים רבים משערים שהיה תלמידו של פרשן ופוסק התלמוד רבי יצחק אלפסי[4].

בשנות חייו הראשונות נדד ריה"ל בספרד כמשורר שכיר בחצרות של נכבדים באירועים חשובים. הוא נפגש עם משה אבן עזרא, גדול המתודולוגים של השירה בזמנו, ועל מפגש זה מסופר שמספר משוררים ערכו תחרות: הם לקחו שיר של משה אבן עזרא, שהוא קשה מאוד מבחינת התבנית וניסו לחקות אותו. ריה"ל זכה בתחרות, שלח את השיר למשה אבן עזרא וזה הזמינו אליו. סיפור זה אכן טיפוסי לתקופת חייו הראשונה, בה חיבר הרבה שירי חשק ושירי יין.

ריה"ל התחבר למשוררים יהודיים והתקבל בכבוד גדול בטולדו, שם שימש רופא החצר של מלך קסטיליה. איש חסדו היה שלמה אבן פרוציאל, שר בחצרו של אלפונסו ה-6. כששלמה נרצח ב-1108, הוא עזב את טולדו ועבר לדרום ספרד. באותו זמן הוא עסק ברפואה ובמסחר ומצבו הכלכלי היה טוב. חוג ידידיו הלך וגדל, עד שכמעט לכל מקום שהגיע אליו, התקבל בהערצה.

ריה"ל התחבר במיוחד עם רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע), והם נדדו יחדיו בספרד המוסלמית; ראב"ע אף מזכיר את ריה"ל מספר פעמים בפירושו למקרא (כגון בפירושו לשמות ט, א; כ, א; דניאל ט, ב). האגדה על כך שריה"ל השיא את בתו עם ראב"ע אינה נכונה, אך היא מלמדת על יחסי הקירבה ביניהם.

שלמה פרחון בהקדמה לספרו "מחברת הערוך" מזכיר אף הוא את ריה"ל וראב"ע כרבותיו, ואף מספר על שיחותיו עם ריה"ל בענייני שירה כשבאו ריה"ל וראב"ע אליו לאפריקה.

עלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משום כמיהתו הגדולה לעלות לארץ ישראל (ראו שירו "לבי במזרח") עלה רבי יהודה הלוי ב-1140 על האוניה לכיוון המזרח. בים חיבר שירי-הים על חיות מוזרות. הוא הגיע למצרים באלול 1140 וסביבו נוצר מיד חוג מעריצים משכילים, ביניהם ידידו-תלמידו חלפון הלוי מדמיאט, אשר הפצירו בו להישאר במצרים. בכסלו של סוף 1140 נסע לפוסטאט ובתחילת סיון 1141, על פי מכתבים מהגניזה הקהירית, עלה על אנייה לכיוון ארץ ישראל. לאחר מספר ימי עיכוב בהיעדר רוח מתאימה, הפליגה האנייה ביום הראשון של חג השבועות. שלמה דב גויטיין מסיק ממכתב נוסף שנמצא בגניזה שריה"ל נפטר בחודש אב של אותה שנה. המכתב הראשון שנמצא, המזכיר את מותו של ריה"ל הוא מחשוון 1141. במכתב זה נאמר: "ולא נעלם ממנה אודות רבנו יהודה הלוי הצדיק החסיד זק"ל". גויטין מציין שנוסח זה רומז לכך שריה"ל לא מת מוות טבעי. מעבר לכך לא ידוע מה עלה בגורלו של ריה"ל, אך גויטין משער שהוא הגיע לארץ-ישראל, שכן אילו חזר למצרים הדבר מן הסתם היה משאיר רושם‏[5]. עד גילוי ההתייחסויות לריה"ל מהגניזה שיערו החוקרים שריה"ל לא הגיע לארץ ישראל.

גדליה בן יוסף אבן יחיא, בן המאה ה-16, מספר על נסיבות מותו של רבי יהודה הלוי:

"רבי יהודה הלוי היה בן חמישים שנה כשהלך לארץ ישראל. וקיבלתי מזקן אחד, שבהגיעו אל שערי ירושלים קרע את בגדיו והלך בקרסוליו על הארץ, לקיים מה שנאמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (תהלים). והיה אומר הקינה שהוא חיבר, האומרת "ציון הלא תשאלי". וישמעאלי אחד לבש קנאה עליו מרוב דבקותו והלך עליו בסוסו וירמסהו וימיתהו."

החוקרים מתייחסים לעדות זאת בספקנות רבה, בין השאר משום שארץ ישראל הייתה תחת שלטון הצלבנים באותה תקופה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו ודמותו של רבי יהודה הלוי זכתה ליצירות ספרותיות ולמחקרים רבים, וכן לתיאור אמנותי פלסטי, ברחבי העולם.

על שמו רחובות רבים בערים בישראל, וכן המושב בית הלוי בשרון.


תקופת חייו של יהודה הלוי על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריה"ל חי בין שלושה מאורעות עיקריים שהטביעו את חותמם על עם ישראל בתקופה זו:

  • מלחמת הרקונקיסטה בה עברה השליטה ברוב ספרד חזרה לידי הנוצרים שהחלה בסביבות שנת 1075 ונמשכה עשרות שנים. במלחמה זו נדדו המוני אנשים ממקום למקום, והיהודים שתפסו משרות נכבדות בשלטונות שני הצדדים, סבלו קשות וזוהו על ידי כל צד כאויב. ריה"ל נדד במלחמה מצפון ספרד לדרומה והוא נחשף למלחמה ואחדים מידידיו מתו בה.
  • מסע הצלב הראשון בשנת 1098 גרם ליהודים צרות רבות בארצות הנוצרים, הם נטבחו ועונו.
  • הופעת המוראביטון - קבוצת מוסלמים קנאית מצפון אפריקה שהופיעה לראשונה באל-אנדלוס ב-1086, ותפסה את השלטון בעשור שלאחר מכן. המוראביטון נודעו בחוסר סובלנותם כלפי המיעוטים הדתיים. בעקבות זאת, ברחו מספרד משפחות רבות.

שלושת המאורעות הללו עיצבו את מחשבתו של ריה"ל וקבעו בה היררכיה של חשיבות.

הדיוואן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריו של רבי יהודה הלוי נאספו בקובץ שירים הנקרא "דיוואן". אוסף השירים הראשון העיקרי של רבי יהודה הלוי נקרא "דיוואן מחנה יהודה" והוא נאסף על ידי חייא אל דאודי, שהיה מצאצאי ראש הגלות שברחו לספרד ומייסד שושלת בני חייא (כיום משפחות דון יחיא וחרל"פ). כל שירי רבי יהודה הלוי הודפסו במהדורה מודרנית על ידי ישראל זמורה שחילק את שירי רבי יהודה הלוי לעשרה ספרים\חטיבות כמו שירי ציון, שירי דודים, שירי ידידות, יוצרות, קרובות ועוד.

ספר הכוזרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכוזרי

רבי יהודה הלוי התפרסם במיוחד בזכות ספרו הפילוסופי-יהודי "ספר ההוכחה והמופת להגן על האמונה המושפלת והבזויה", שנודע בעברית בשמו "הכוזרי". השם ניתן לספר על ידי המתרגם מערבית-יהודית רבי יהודה אבן תיבון. רבי יהודה הלוי עבד על הספר כעשרים שנה, ולספר יש מסגרת דרמטית מומחזת. הוא ביסס את סיפור המסגרת של הספר על התגיירותו של מלך כוזר. ביסוד הספר עומדת התמודדות נגד השיטה האריסטוטלית ששלטה בשיח הפילוסופי של התקופה, וריה"ל מצליח לחרוג מהתפיסות המקובלות ולהעמיד חלופה בעלת קסם פיוטי ולכידות פילוסופית משל עצמה, הנלמדת עד היום כקלסיקה יהודית.

הגאון מווילנה חינך ללמוד את ספר חובת הלבבות של רבנו בחיי אבן פקודה, חוץ מהשער הראשון שבו, העוסק בבירור האמונה לפי דרך השכל - ובמקומו אמר שיש ללמוד את ספר הכוזרי "שהוא קדוש וטהור ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו"[דרוש מקור].

תפיסתו הפילוסופית של רבי יהודה הלוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יהודה הלוי פרש מהשכלתנות האריסטוטלית של חכמי ישראל שקדמו לו. יש בו מעט קווי דמיון לתורה הנאופלטונית, והוא מערער על הדעה שהשכל יכול להגיע לאמת אחת בנושאים מטאפיזיים. נמשך אחר הפילוסוף המוסלמי אל-ע'זאלי בספרו "הפלת הפילוסופיה".

להלן כמה מרעיונותיו הבסיסיים:

  • אין אנחנו יכולים בשכל לייחס קיום ריאלי לארבעת היסודות בהתגלותם הטהורה.
  • הוא דוחה את המטאפיזיקה של השתלשלות השכלים מכוח מה שהם חושבים על אלוהים והשתלשלות הספירות ממחשבת עצמם.
  • הוא דוחה את התפיסה האריסטוטלית בתורת אלמותיותו של השכל מכוח מספר הידיעות השכליות. גם את האמת של האריסטוטליות הוא מקבל מכוח ההתגלות ולא מכוח דרכי ההוכחה שלה.
  • הוא מודה באמת המוסרית כשכלית, אבל רק מתוך תועלתה בלבד.
  • מקור האמת הדתית היא אך ורק ההתגלות (בהר סיני). השכל לבדו אינו יכול להגיע להתחברות או לדרך המחברת לאלוהים. רק אלוהים יודע את הדרך אליו, והודיע זאת בהתגלות. ההתגלות היא במראות של חושים והיא יסוד האהבה.
  • התורה איננה יכולה לסתור את השכל הישר.
  • ההשגחה על ישראל היא מעל הטבע ונוהגת בכל הדורות.
  • לעם ישראל יש כושר דתי להשגה, שמעל לשכל (מזכיר את "כוח הנפש" שמעל לשכל, בדברי פרוקלוס). כושר זה יוצא לפועל על ידי חוקי התורה. באדם היהודי שוכנת מדרגה "ממין המלאכים" והוא מִדרגה מעולה ממדרגת ה"מדבר". למעשה כוונתו היא שביהודי יש מעלה אימננטית שמבדילה אותו משאר בני האדם.
  • הדת יכולה להתפרש בשעת הצורך גם עם הנחת "חומר קדמון" בלתי נברא. תוארי האל אף אלו הנראים חיוביים אינם אלא שלילות. מושג האלוהים השכלי תופס אותו רק לפי פעולותיו הטבעיות, אמנם שם השם לא יושג כי אם בנבואה.

חיבוריו שראו אור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריו:

חיבורים אחרים:

  • יהודה רצהבי, אגרת מרבי יהודה הלוי, גליונות כח, תשי"ג. עמ' 268-272.
  • שרגא אברמסון, מכתב מרבי יהודה הלוי, קריית ספר כ"ט, תשי"ג. עמ' 133-144.
  • שרגא אברמסון, אגרת מרבי יהודה הלוי לרב משה בן עזרא, ספר ח' שירמן, ירושלים תש"ל 1970. עמ' 397-403.

ייצוגיו בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירתו והגותו מצוטטים בתרבות העברית לדורתיה. רחובות בישראל נקראו על שמו, וכן אוניית המעפילים "יהודה הלוי".

ב-2009, הקליטה אתי אנקרי את אלבום הזהב "אתי אנקרי בשירי רבי יהודה הלוי".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Diana Lobel, Between mysticism and philosophy: Sufi language of religious experience in Judah ha-Levi’s Kuzari, Albany: State University of New York Press,‎ 2000. (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל זמורה (עורך), כל שירי רבי יהודה הלוי, א-י, תל אביב: הוצאת מחברות לספרות, תש"ו 1946.
  2. ^ 1085 לפי שי"ר. ראו אנציקלופדיה יהודית "דעת" במקראגשר כתוב ב-1080. ואילו במט"ח כתוב 1075.‏
  3. ^ ‏ עיר הולדתו לא ידועה בבירור, ונתונה במחלוקת בין החוקרים‏
  4. ^ ד"ר דוד קויפמן, ר' יהודה הלוי, סיני ט עמוד ה; נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב, ד, עמוד לט.
  5. ^ שלמה דב גויטיין, האם הגיע ר' יהודה הלוי אל חוף ארץ ישראל?, בתוך: תרביץ, ניסן-אלול תשל"ז, מו ג-ד, עמ' 245-250