יוסף נאור
יוסף (יוסק'ה) נאור (25 בנובמבר 1925 – 13 באוגוסט 2013) היה אלוף-משנה בחיל האוויר הישראלי, ממפתחי תחום הלוחמה האלקטרונית והמכ"ם בחיל, ולאחר שחרורו בכיר בתעשייה האווירית. חתן פרס ביטחון ישראל בשנים תשכ"ז (1967), על פיתוח מתקן "רקפת", ותש"ם (1980).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאור נולד בשנת 1925 בפולין. בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לסיביר וניצל מן השואה. לאחר המלחמה הגיע לצ'כוסלובקיה. בזמן מלחמת העצמאות החל שם בלימודי אלקטרוניקה בשליחות צה"ל. בשנת 1949 עלה לארץ, התגייס לחיל האוויר הצטרף למחלקת ציוד ותוך כדי המלחמה המשיך בלימודיו בטכניון בחיפה. במסגרת שירותו בחיל האוויר כראש ענף לוחמה אלקטרונית פיתח את תחום הלוחמה האלקטרונית והתקין את מכשירי המכ"ם הראשונים. יצא ללימודים באנגליה והתמחה במערכות טרנספונדרים.
בשנת תשכ"ז (1967) זכה בפרס ביטחון ישראל על פיתוח מערכת "רקפת", שנתנה תמונה מדוייקת של מסכי המכ”מ של האוייב ואיפשרה לחיל האוויר לטוס ב"שטחים המתים".[1][2] הצוות בראשות נאור פיתח גם את ה"מאירה" שפענח את תדרי המכ"ם הרוסי P-12, ובסיוע אנשי רפא"ל, תכנן את ה"יבלת" מערכת חסימה אלקטרונית לשיבוש תדרי מכ"ם שהופעלה באמצעות אנטנות אופקיות שהורכבו משני צדי מטוס דקוטה. פיתוחים אלו תרמו תרומה מכרעת ליכולת חיל האוויר להפתיע את המצרים במבצע מוקד שפתח את מלחמת ששת הימים.[3]
במלחמת ההתשה פיתח מערכות שיבוש מכ"ם שהותקנו על מסוקי חיל האוויר במטרה לשבש את תפקוד סוללות הנ"מ המצריות באזור תעלת סואץ.[4] פיתוח אחר שימש לשיבוש מערכות הקשר של הטייסים הסובייטים בקרב רימון 20.[5]
נאור לא היה אהוד על המיועד לתפקיד מפקד חיל האוויר, בני פלד, אשר כינה אותו "אפיפיור הלוחמה האלקטרונית", "פתאום מופיע גאון תורן ופתאום הוא אחראי על כל הלוחמה האלקטרונית של כל חיל האוויר ומפקדת חיל האוויר מצייתת לו כאילו היה רספוטין"[6] והתנגד להיעדר הרשמיות הארגונית בפעולותיו - היה רגיל לעקוף את שרשרת הפיקוד ולפנות ישירות למפקד החיל מוטי הוד. מיד לאחר מינויו למפקד החיל במאי 1973, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הפסיק פלד את שירותו של נאור בחיל האוויר והוא השתחרר בדרגת אלוף-משנה. מוסיף וטוען אורי מילשטיין שלא רק שנאור סולק מחיל האוויר אלא גם שפיתוחיו בתחום הלוחמה האלקטרונית לא באו לידי ביטוי במלחמה ו"היה זה מחדל חמור והוא שקבע במידה רבה את תוצאות המלחמה" משום אי יכולתו של חיל האוויר לעמוד ביעדים שהציב לעצמו ושעליהם צה"ל כולו סמך את ידו[7].
עם סיום פרק השירות בחיל האוויר השתלב נאור בתפקיד בכיר בתעשייה האווירית.
אחרי מלחמת יום הכיפורים השקיע חיל האוויר מאמצים רבים לשפר את מה שפיתח נאור. בראש צוות השיפורים עמדו אלוף-משנה אביאם סלע, וחבר בולט בו היה יצחק בן-ישראל. מבצע ערצב 19 במלחמת שלום הגליל היה מפגן יכולת לפיתוחיו של נאור וממשיכי דרכו[7].
בשנת תש"ם (1980) זכה בפעם השנייה בפרס ביטחון ישראל על תרומה נוספת לפיתוח אמצעי לוחמה אלקטרונית שהתחיל בזמן שירותו בחיל האוויר, וסיים בעבודתו במחלקת הפיתוח של התעשייה האווירית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי מילשטיין, סגן מפקד גיס מנוטרל במלחמה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 באפריל 2013 ("מבצע ערצב 19", הערה מס' 222)
- אורי מילשטיין, כוח עליון: הסיפור המלא על היום ששינה לחלוטין את פני המזרח התיכון, באתר מעריב אונליין, 29 באפריל 2017
- אור רביד, רוכב שמיים, באתר וואלה!, 28 במאי 2017
- סרטון מפגש שישי בסדרת הרצאות של ד"ר אורי מילשטיין על גיבורים וגבורה במלחמות ישראל במרכז מורשת בגין בירושלים. המתמקד באלוף-משנה יוסף נאור
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל, עמ' 415
- ^ חולקו פרסי ביטחון ישראל, דבר, 24 במאי 1967.
- ^ אריה הלל, וידי אדם מתחת כנפיהם - תולדות המערך הטכנולוגי בחיל האוויר 1948-1973, עמ' 78
- ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל, עמ' 329-330
- ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק ב' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל, עמ' 1048
- ^ אהוד יונאי, עליונות אווירית: סיפורו של חיל האוויר הישראלי; עריכה ותרגום: יפתח ספקטור, ירושלים: כתר, 1995, עמ' 240. (על פלד ויחסו לנאור)
- ^ 1 2 אורי מילשטיין, הכישלון וחוסר האמינות - פרק שמיני: סגן מפקד גיס מנוטרל במלחמה, חדשות מחלקה ראשונה (תת פרק "מבצע ערצב 19", והערות מס' 222 ו-225)