יחסי בוסניה והרצגובינה – קוסובו
| יחסי בוסניה והרצגובינה – קוסובו | |
|---|---|
|
|
| |
| בוסניה והרצגובינה | קוסובו |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 51,197 | 10,887 |
| אוכלוסייה | |
| 3,198,407 | 1,761,985 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 24,528 | 9,429 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 7,669 | 5,351 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי בוסניה והרצגובינה–קוסובו אינם רשמיים בגלל היעדר תמימות דעים בממשלה המרכזית להכיר בעצמאות קוסובו, בעיקר בעקבות וטו של רפובליקה סרפסקה התומכת בצורה מוחלטת בסרביה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-21 בפברואר 2008, אימצה רפובליקה סרפסקה, אחת משתי הישויות של בוסניה והרצגובינה, החלטה שבאמצעותה הוקיעה וסירבה להכיר בהכרזה החד-צדדית על עצמאותה של קוסובו מסרביה. בנוסף, הפרלמנט ברפובליקה אימץ החלטה שקבעה כי במקרה שרוב מדינות האיחוד האירופי והאו"ם יכירו בעצמאות קוסובו, הרפובליקה תראה את הפרישה בקוסובו כתקדים ותקיים משאל עם על מעמדה החוקתי שלה בתוך בוסניה והרצגובינה. לבסוף, ההחלטה קראה לכל פקידי הרפובליקה לעשות הכל כדי למנוע מבוסניה והרצגובינה להכיר בעצמאותה המוצהרת של קוסובו.[1]
ב-27 באוגוסט 2008, שגריר בוסניה לשעבר בטורקיה חג'רודין סומון כתב מאמר מערכת שדן בדרכונים הקוסוביים, שם סיכם עד היום את עמדת בוסניה ביחס לקוסובו: "כמו בעניינים רבים אחרים, בוסניה והרצגובינה חלוקה עמוקות ביחס לעצמאותה של קוסובו. הפרלמנט של רפובליקה סרפסקה, המשתרע על 49 אחוז משטחה של המדינה, אימץ החלטה מיוחדת המגנה את עצמאותה של קוסובו והפגנות רחבות אורגנו שם במחאה. בהתחשב בכך שמנהיגי סרביה של אותה ישות איימו להתנתק מבוסניה והרצגובינה ולהצטרף לסרביה כפיצוי על אובדן קוסובו, אמר יו"ר נשיאות בוסניה והרצגובינה, חאריס סילייג'יץ' בפשטות כי לא סביר שארצו תכיר בעצמאותה של קוסובו בזמן הקרוב בגלל ההתנגדות החזקה של הקהילה הסרבית.[2][3]
שר החוץ סוון אלקלעי הודיע לציבור ב-2 באוגוסט 2008 כי על פי חוק בוסניה והרצגובינה איננה יכולה לקבל את הדרכונים הקוסוביים, עד שנשיאות בוסניה תקבע החלטה כזו.[4]
ב-26 בספטמבר 2008 בעת השתתפותו בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, יו"ר הנשיאות הבוסנית, חאריס סילייג'יץ', אמר בריאיון לקול אמריקה ששודר בחזרה לבוסניה בשפה הבוסנית שהוא תומך בעצמאות קוסובו ומתנגד לבקשת סרביה כי בית המשפט הבינלאומי לצדק יתן חוות דעת על הלגיטימיות של עצמאות קוסובו.[5] סילייג'יץ' דיבר בשמו כי נשיאות בוסניה והרצגובינה לא אימצה פה אחד במה שתאפשר לו לדבר רשמית.[6]
באוגוסט 2009 ביקש פורום הבוסניאקים (המוסלמים הבוסנים) מקוסובו כי בוסניה תכיר בקוסובו ובדרכונים של אזרחיה. בתגובה, החבר הסרבי במוסד הנשיאות, נבוישה רדמנוביץ', הצהיר כי הנשיאות לא תדון בנושא בעתיד הנראה לעין, וכי מי שיבקש דרישות כאלה צריך לשקול "איזו מדינה היא מדינה בוסניה-הרצגובינה, אילו נטיות קיימות ומה יכול להיות ההשלכות של מהלך כזה". הוא אמר, "לפעמים חשיבה עם הלב אינה טובה למטרות הפוליטיות הגדולות יותר".[7]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Priznanje Kosova i referendum u RS" (בסרבית). Tanjug. 2008-02-22. נבדק ב-2008-02-22.
- ^ "Kosovo receives recognition boost". Official website. BBC. 2008-10-10. נבדק ב-2008-10-10.
- ^ Hajrudin Somun (2008-08-27). "Doubtful Kosovo passports". Today's Zaman. אורכב מ-המקור ב-2008-09-21. נבדק ב-2008-09-22.
- ^ "Bosnia to refuse Kosovo passports". www.B92.net (Serbia). 2008-08-02. אורכב מ-המקור ב-2011-06-07. נבדק ב-2008-09-22.
- ^ "VOA Interviews Balkan Presidents on Kosovo". Voice of America. 2008-09-27. אורכב מ-המקור ב-2009-05-15. נבדק ב-2009-03-31.
- ^ "Nebojša Radmanović: "Silajdžić istupa u svoje ime"" (בסרבית). 24sata.info. 2008-09-18. אורכב מ-המקור ב-2011-07-28. נבדק ב-2009-03-31.
- ^ "Presidency "won't discuss Kosovo"". B92. 2009-08-13. אורכב מ-המקור ב-2009-08-14. נבדק ב-2009-08-22.
