ילדת פרחים (אופרה)

ילדת הפרחים (בקוריאנית: 꽃파는 처녀) הוא סרט-אופרה מהפכני צפון קוריאני משנת 1972. לפי מקורות צפון-קוריאניים האופרה נכתבה על ידי מנהיגה הראשון של המדינה - קים איל-סונג בזמן שהיה בשבי בתקופת הקולוניאליזם היפני בקוריאה. מטרת של האופרה הייתה לקדם את האידאולוגיה הקומוניסטית, על ידי שילוב תמות מרכזיות כמו מאבק מעמדי נגד הבורגנות בעלילת המהפכה. מקורות סיניים טוענים כי הסרט נכתב בעזרתם של כותבים צפון-קוריאניים אחרים.

עלילת הסרט

עלילת הסרט מתרחשת בקוריאה הצפונית בזמן הקולוניאליזם היפני, גיבורת הסרט היא ילדה ושמה קופון (Koppun) אשר מוכרת פרחים שקטפה בהרים על מנת לקנות תרופות לאמה החולה. חייה של קופון מלאים בטרגיות – מלבד אמה החולה ואביה שנפטר בילדותה, אחותה הצעירה התעוורה ואחיה הגדול נפל בשבי. קופון ומשפחתה חיים כאיכרים חסרי כול תחת חסותם של בעלי הבית הרשעים. מאז שלאם יש חוב כספי, עוזריהם של בעלי הבית מטרידים את קופון ודורשים שתעבוד בשבילם, אך אימה מסרבת. כאשר קופון מצליחה לגייס מספיק כסף בשביל התרופות של אימה, זו כבר נפטרה. אשתו של בעל הבית נעשית חולה, ומאשימה את אחותה העיוורת של קופון במחלתה, בטענה שזו אחוזה ברוחה של אימה המתה, והיא זוממת להקפיא אותה למוות בשלג. כאשר קופון חוזרת הביתה היא שואלת על אחותה, ועוזרי בעל הבית תופסים אותה וקושרים אותה. ברגע האחרון אחיה של קופון חוזר הביתה, וכאשר הוא מבין שאחותו נחטפה הוא מארגן קבוצה של כפריים על מנת להפיל את בעלי הבית.

רקע

ברקע הסרט עומדים מספר אירועים שהתרחשו בסמוך לפיתוח הסרט. שנת 1972 התאפיינה בגידול בהכנסות הלאומיות של קוריאה הצפונית, בעקבות תוכנית כלכלית שבוצעה מספר שנים מוקדם לכן. בנוסף לכך, ארצות הברית, יחד עם קוריאה הדרומית, היו עדיין במלחמה ממושכת מול הצפון, דבר שהצדיק את האינדוקטרינציה הרעיונית של הממשלה. יתרה מכך, יחסי ארצות הברית וסין הקומוניסטית השתפרו, והלחץ על ההנהגה הצפון-קוריאנית לשתף פעולה עם שאר מדינות העולם התעצם. על כן, שנת 1972 הייתה שנה טובה להפיץ סרט פרופגנדה המגביר את אידאולוגיית ג'וצ'ה והתמות הקומוניסטיות המהפכניות.

הצלחת הסרט

הסרט היה המצליח ביותר בהיסטוריה של קוריאה הצפונית, והוא קיבל הכרה גם בפנים הארץ וגם מחוצה לה. עד לשנת 2008 האופרה בוצעה 1,400 פעמים בקוריאה הצפונית ובשאר המדינות, הוא היה לסרט הצפון-קוריאני הראשון שזכה בפרס בין-לאומי בפרס בפסטיבל קרלובי וארי בשנת 1972 שנערך בצ'כיה. עם זאת, הוא נאסר לפרסום בשכנתה, קוריאה הדרומית, בטענה שהוא פרופגנדה קומוניסטית המסמלת את האויב. הסרט מקבל הכרה גם היום, והוא נחשב לאחת מאבני הדרך של תרבות קוריאה הצפונית. הוא מונצח בתמונות, שטרות ועוד. הסרט הצליח במיוחד בסין השכנה, ורבים מאלה שחיו בתקופת מהפכת התרבות זוכרים את הסרט לחיוב, הן בגלל ההפקה והתמה המרכזית, והן בגלל הזדהותם עם מראות החיים הקשים תחת הקולוניאליזם היפני, שכן הייתה זו גם תמה פופולרית בסין המהפכנית של אותה תקופה. הסרט היה כה פופולרי בסין עד שתיאטראות החלו להקרין את הסרט במחזור של 24 שעות עקב עומס קניית הכרטיסים.