ילקוט הכזבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריכת ילקוט הכזבים, האיור מאת ז'אן דוד
כריכת ילקוט הכזבים, מהדורת 2009, האיור מאת דני קרמן

ילקוט הכזבים הוא אוסף סיפורים שנערך על ידי דן בן אמוץ וחיים חפר ופורסם בשנת 1956 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. האוסף זכה להצלחה גדולה ונחשב לאחד ממייצגיה החשובים ביותר של תרבות הפלמ"ח.

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר כולל 167 "כזבים" שנבחרו מתוך קרוב ל-400 סיפורים. לבד מחפר ובן אמוץ, תרמו לילקוט גם חיים לבקוב שתואר כאלוף מספרי הכזבים בארץ, וכן שאול ביבר (תחת הכינוי "עופר"), ירוחם כהן, חיים זינגר, מוסה פינקל ואחרים.

בהקדמה מציין בן אמוץ את הקשר בין כזב וצ'יזבט (האחרון ננטש, כאשר "ותיקי ההסתדרות וכותבי מאמרים ראשיים, החלו פתאום להשתמש בו בפזרנות מדאיגה, בחוסר דייקנות ובהפקרות") ומסביר את ההבדל בין שקר, מתיחה וכזב:

"שקר הוא כשאיש אינו יודע את האמת, פרט למספר עצמו. מתיחה היא שכולם יודעים את האמת, פרט לקורבן המתיחה וכזב הוא כשכולם יודעים שהסיפור אינו אלא שקר ובכל-זאת מוכנים לחזור ולשמוע אותו שוב ושוב"

הספר מחולק למספר פרקים ששמותיהם מעידים, במידת מה, על נושאי הכזבים, למשל: 'מעשים שהיו', 'מתיחות', 'שיטות ופטנטים' וכיוצא בזה. שמו של כל סיפור הופיע במהדורה המקורית בכתב רש"י.

כזב לדוגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלב של מישקה (מתוך "מעשים שהיו"):

קלמן אומר שמישקה בריא מאד, אבל יש לו הרבה כדורים לבנים והדם שלו מתקרש בקושי. איך הוא יודע את זה? פעם אחת קיבל מישקה דקירה בשיעור לכידון. הדם לא הפסיק לנזול לו. קשרו לו פור-באי-טו וזה לא עזר. שלחו אחד שיביא את הרופא. עד שהרופא בא נשאר למישה מכסימום שני ליטר דם בכל הגוף. עד שבא האמבולאנס נגמר לו כל הדם. כל הדרך לבית החולים הלב שלו עבד על ריק.

עיקר הספר עוסק בהווי הפלמ"ח ובישראל של שנות ה-40 של המאה ה-20. גיבוריו, בהם ג'ורי (חיים גורי), עבד (עובד מיכאלי), פלח ואבו ליש, מתאמנים, מתעמתים עם הבריטים והערבים, חיים בגרעינים, מחזרים אחר בחורות, מתחככים באושיות היישוב ומציקים זה לזה. עם זאת, חלק מהסיפורים עוסקים גם בצה"ל הצעיר.

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילקוט הכזבים נחשב לאחד מתוצריו התרבותיים המובהקים של הפלמ"ח, מה גם ששני עורכי הספר שירתו בו. הספר מציג חלק ממה שכונה על ידי חיים גורי "תרבות המעגל", ישיבה סביב מדורה תוך שירה וחזרה אינסופית על אותם צ'יזבטים, כשאלו מתייחסים לחוויותיהם וליחסים ביניהם.

ציטוטים מהספר נכנסו לשיח הישראלי, ובהם "אתם נוער אתם? אתם חרא!" (אברהם שפירא ב-"נאום קצר"), "אני מתקלח פעם בחודש, אם צריך או לא צריך" ("כיתת המלוכלכים") ורבים נוספים.

בשירו של יהונתן גפן, "יכול להיות שזה נגמר"[1], מוזכר ילקוט הכזבים כאחד מסמלי דור הפלמ"ח.

בשירו של דני סנדרסון, "היא חולה"[2], מוזכר ילקוט הכזבים כאחד הניסיונות של החולה להתעודד.

מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המהדורה המקורית - 1956, הוצאת הקיבוץ המאוחד. מעוטר באיורי שחור-לבן זעירים פרי עטו של המאייר ז'אן דוד
  • מהדורה שנייה "עממית", 1979 - מהדורה מורחבת, עם 30 כזבים חדשים. האיורים במהדורה זו הם תחריטים כלליים ללא קשר לתוכן וללא זכויות יוצרים.
  • מהדורה מחודשת, מוערת ומצוירת, 2009 -המהדורה בפורמט אלבומי, כללה 12 כזבים נוספים שהוסיף חיים חפר מזכרונו, וכן ציורי צבע והערות מאת דני קרמן המבארות אירועים, שמות אישים ומקומות ומונחי סלנג שעברו מן העולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילים לשיר "יכול להיות שזה נגמר" של אריק איינשטיין, באתר שירונט
  2. ^ מילים לשיר "היא חולה" של דני סנדרסון, באתר שירונט