ין ין (תלמיד של קונפוציוס)
.jpg) | |
| לידה | 506 לפנה"ס |
|---|---|
| פטירה | ? |
| השקפה דתית |
קונפוציאניזם  |
  | |
יֵן יֵן (בסינית מסורתית: 言偃, בסינית מפושטת: 言偃, בפין-יין: Yán Yǎn. 506-? לפנה"ס), ידוע בשם הכבוד דְזְה יוּאוּ ((סינית: 子游, פין-יין: Zi You, וייד-ג'יילס: Tzu-yu)), בכינוי יֵן דְזְה (סינית: 言子, פין-יין: Yan Zi ,וייד ג'יילס: Yen Tzu) או מאסטר יֵן, ובכינוי יֵן יוּאוּ (סינית: 言游, פין-יין: Yan You, ווייד-ג'יילס: Yen Yu), היה תלמיד בולט של קונפוציוס, ונחשב על ידי קונפציוס לתלמיד המוביל בלימוד הקלאסיקות.[1] הוא היה יליד מדינת וו, והיחיד מבין תלמידי קונפוציוס שידוע עליו כי היה מדרום סין.[2]
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יֵן יֵן נולד בשנת 506 לפנה"ס במדינת ווּ. הוא היה צעיר מקונפוציוס ב־45 שנים.[1][3][4]
יֵן יֵן שירת כמפקד העיר ווּ במדינת לוּ. מסופר עליו כי הצליח לשנות את אופיים של אנשי העיר בכך שלימד אותם תקינות טקסית ומוזיקה, וקונפוציוס הילל אותו.[3]
לאחר מותו של קונפוציוס, שאל גִ'י קָאנְגְדְזְה, ראש הממשלה של לוּ את יֵן מדוע האבל על קונפוציוס לא קיבל תפוצה רחבה כמו האבל על דְזְה צֶ'ן, ראש הממשלה של מדינת גֶ'נְג. יֵן ענה: "ההשפעה של דְזְה צֶ'ן ושל המורה, ניתן להשוותן לזו של מים מציפים ושל גשם מרווה. האדם יודע על כל מקום אליו מגיעים המים בזרימתם, בעוד שהגשם המרווה יורד מבלי שאיש ישית דעתו".[3]
במקרה שמתועד בקלאסיקה של הטקסים, הוזמן יֵן יֵן ללוויה של סְה-קוֹאוּ חְווֵיְדְזְה (司寇惠子), שר בכיר במדינת וֵיי. חְווֵיְדְזְה ייעד בן שנולד לאישה משנית להיות היורש שלו, בניגוד לנוהג המקובל. יֵן יֵן לבש בכוונה בגדים שלא מתאימים ללוויה, ועמד במיקום שגוי. אחיו של סְה-קוֹאוּ חְווֵיְדְזְה, וֶנְדְזְה (司寇文子) הזכיר ליֵן יֵן היכן מקומו הנכון, אך יֵן יֵן סירב לזוז. אחרי שהבין את כוונתו של יֵן יֵן, מיקם וֶנְדְזְה את יורשו הראוי של חְווֵיְדְזְה, בנו הבכור מאשתו הראשית, במיקום השמור ליורש.[5]
תוארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקדשי קונפוציוס, לוח רוחו של יֵן יֵן נמצא רביעי מבין תריסר החכמים, במערב.[3]
במהלך שושלת טאנג, הקיסר שׂוֵ'אנְדְזונְג העניק לזָ'אן צְ'יוֹ את תואר האצולה "מרקיז ווּ'" (吳侯). במהלך שושלת סונג הוסיף לו הקיסר גֶ'נְדְזונְג את התואר דוכס דָאן-יָאנְג (丹陽公) והקיסר דוּדְזונְג את התואר דוכס ווּ (吳公).[5]
קברו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצאו של יֵן יֵן הוא כנראה מהעיר שקרויה כיום צָ'אנְגְשׁוּ שבמחוז גְ'יָאנְגְסוּ, אשר הייתה באותה תקופה, תקופת האביבים והסתוים, בשטח מדינת ווּ. במהלך שלטונו של הקיסר ווּ מהָאן (שלט ב-156-87 לפנה"ס), בנו צאצאיו של יֵן יֵן מתחם קבר עבורו בצָ'אנְגְשׁוּ, אשר חודש מספר פעמים לאורך ההיסטוריה. ביום קברו הוא אטרקציה מרכזית לתיירים בצָ'אנְגְשׁוּ, ואף הוכנס בידי ממשלת מחוז גְ'יָאנְגְסוּ לרשימת אוצרות התרבות של המחוז ב-1982.[2]
צאצאים של יֵן יֵן החזיקו בתואר "דוקטור לחמש הקלאסיקות" (五經博士; Wǔjīng Bóshì).[6]
אנשים רבים מצָ'אנְגְשׁוּ טוענים כי הם צאצאים של יֵן יֵן, הידועים מביניהם הם יֵן דְווָאנְמוּ (言敦源, 1869-1932), שר הפנים של סין בתקופה הרפובליקנית, והקליגרף יֵן גונְגְדָה (言恭达, נולד ב-1948).
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Confucius (1997). Huang, Chichung (ed.). The Analects of Confucius. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-506157-4.
- Han, Zhaoqi (2010). "Biographies of the Disciples of Confucius". Shiji (史记). Beijing: Zhonghua Book Company. ISBN 978-7-101-07272-3. (בסינית)
- Legge, James (2009). The Confucian Analects, the Great Learning & the Doctrine of the Mean. Cosimo. ISBN 978-1-60520-644-8.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Confucius 1997, p. 203.
- ^ 1 2 言子在常熟传90世 孔门七十二贤唯一南方人 (בסינית). Phoenix TV. 2013-04-23.
- ^ 1 2 3 4 Legge 2009, p. 116.
- ^ Han 2010, pp. 4603–4.
- ^ 1 2 Wu Xiaoyun. "Yan Yan" (בסינית). Taipei Confucian Temple. אורכב מ-המקור ב-2015-09-23. נבדק ב-10 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ H.S. Brunnert; V.V. Hagelstrom (15 באפריל 2013). Present Day Political Organization of China. Routledge. pp. 494–. ISBN 978-1-135-79795-9.
{{cite book}}: (עזרה)
.svg)