שושלת טאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png

שושלת טאנג (סינית: ; פיניין: Táng). הייתה שושלת הקיסרים הסינית השביעית, אשר שלטה בסין מיד אחרי שושלת סווי במשך 289 שנים משנת 618 ועד שנת 907, עת עברה סין לתקופת חמש השושלות ועשר הממלכות.

שושלת טאנג נוסדה על ידי משפחת לי (李) שצברה כוח והשפעה במהלך שקיעתה של שושלת סווי.

רצף שלטונה של שושלת טאנג נקטע למשך 15 שנה על ידי הקיסרית וו דזה טיין, (הקיסרית היחידה בכל תולדות סין), אשר הקימה שושלת משלה, בשם שושלת ג'ואו השנייה‏, אולם מאחר שהשלטון נלקח ממנה, מנתה שושלתה רק אותה עצמה.

בתקופת שושלת טאנג שלטו בה 21 קיסרים. האוכלוסייה בסין בזמנה, נעה על פי מפקדי אוכלוסין שנערכו במאות השביעית והשמינית, בין 50 מליון איש ל 80 מליון איש בשיא כוחה, וזאת מתוך אוכלוסייה כלל עולמית של 190 עד 240 מיליון נפש. בירתה של הקיסרות הייתה צ'אנג-אן (ש'י-אן של היום) שהייתה העיר המאוכלסת ביותר בעולם באותה תקופה. שטח ממלכת טאנג היה השטח הגדול ביותר שנשלט עד אותה עת על ידי שלטון מרכזי אחד והתחרה בשטחיהן של שושלות מאוחרות יותר.

תקופת שלטונה של שושלת טאנג על סין, זכורה כתור הזהב הסיני, השוששלת מיסדה שירות ציבורי שהקבלה אליו התבססה על מבחני השכלה. תקופה זו נחשבת כתור הזהב של השירה הסינית, שניים מהמשוררים הסינים הנחשבים ביותר, לי באי ודו פו פעלו בתקופת שושלת טאנג. בתקופתה חלה התקדמות בתחומי התרבות, המוזיקה, הכלכלה, התחבורה, החקלאות, קרטוגרפיה ועוד. בתקופתה שלט הקיסר האהוב והזכור לטובה ביותר, הקיסר טאידזונג. ‏ בתקופת השושלת, סין נפתחה לעולם, הדתות זכו בתחילה לחופש פולחן, הבודהיזם התפשט, סוחרים מרחבי העולם סחרו, והשתקעו בסין. דרך המשי המפורסמת הגיעה לשיא תהילתה, ובמשך הזמן המאוחר יותר של השושלת, נפגעה דרך המסחר החשובה. עד היום טאנג הוא שם נרדף לסין.

כל זאת עד המאה ה-9, כאשר מפקדי צבא מקומיים שנטלו לעצמם סמכויות שלטוניות ערערו את יציבות השושלת.

מייסד השושלת של טאנג, לי יואן (הקיסר גָאו דְזוּ )
הקיסר האהוב טָאידְזונְג
מפת שושלת טאנג
טיול אביבי של חצר הקיסר של טאנג, צייר:זאנג-קסיואן 713-755
מפת סין בזמן שושלת ג'ואו השנייה‏
הקיסר שׂוֵ'אנדְזונְג 712-756
הקיסרית ווּ‏-ז‏י‏-טיאן‏-שושלת ג'ואו השנייה‏

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כישלונה של שושלת סווי במלחמה השלישית מול קוריאה, בנוסף לפרויקט התעלה הגדולה, ובניית החומה הגדולה של סין, אשר גבו קורבנות רבים בנפש, גרמו למורת רוח קשה נגד השושלת וקיסריה וגרמו להתקוממויות מקומיות.

מייסד שושלת טאנג, לי יואן שהפך לקיסר בשם גָאו דְזוּ, היה קצין צבא בכיר בצבא הקיסרי ומושל מחוז בתקופת בן דודו - הקיסר יָאנְג גונְג יוּאוּ, הקיסר השלישי והאחרון לבית סווי.

יְוֵּ'אן לי לחם במשך עשר שנים בטועני הכתר השונים כדי לבסס את שלטונו. במלחמה זו הוא נעזר בבתו, הנסיכה הלוחמת פינגיאנג (מתה ב-623) שהובילה כוחות צבאיים משלה ובבנו לי שימין, שהפך מאוחר יותר לקיסר טָאידְזונְג. ב-617 הצליח לכבוש את עיר הבירה והפך לעוצר של קיסר הבובה, הקיסר הרביעי לבית סווי, שמונה לתפקיד אחרי הרצחו של אביו. כעבור כשנה הכריז לי על עצמו כעל קיסר וכמייסד שושלת חדשה.

בין היתר חידש את שיטת חלוקת המחוזות של סין, הוא חילק את הקיסרות ל-300 מחוזות (מחוז=דז'ואו), ו-1500 נפות (נפה=ש'יאן).שיטה זו אומצה על ידי הסינים, לשנים רבות והיא היוותה בסיס לחלוקה מנהלית של סין העממית עד ימינו.

הקיסר טָאידְזונְג הדיח את אביו ב-626. כבר בגיל 18 הוביל טָאידְזונְג כוחות צבאיים תחת פיקודו של אביו, נחשב כגיבור צבאי, שלט בלוחמה בכלי נשק רבים והצליח לשלב במלחמותיו את פרשים. במהלך ביסוס מעמדו הרג טָאידְזונְג שניים מאחיו, בהם יורש העצר לי ג'אנשנג.

טָאידְזונְג נחשב לקיסר טוב ומוצלח אשר חיזק את הישגי אביו.

שם הקיסר תקופת שלטונו הערות
יְוֵּ'אן לי גָאו דְזוּ 618-626 מייסד השושלת
טָאידְזונְג 626-649 קיסר נערץ
גָאודְזונְג 649-683
ג'ונְגדְזונְג תקופת שילטון הראשונה שלו ארכה חודשיים ב 684 הודח על ידי הקיסרית וו
זְ'ווֵידְזונְג תקופת השלטון ראשונה שלו הייתה ב 684-690 הודח על ידי הקיסרית וו

הקיסרית ווּ‏-ז‏י‏-טיאן‏[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכנסה לארמון הקיסר טָאידְזונְג בגיל 13, כונתה על ידי הקיסר מאי (היפה) והפכה לפילגשו. לאחר מות הקיסר האהוב (השני) טָאידְזונְג, פילגשו ווּ‏-ז‏י‏-טיאן‏, צברה כוח פוליטי, והפכה לפילגשו של הקיסר גָאודְזונְג, בשנת 655 הפכה לקיסרית (הרעיה). באוגוסט 690, היא נטלה את הכתר, הכריזה על עצמה כקיסרית הראשונה של שושלת ג'ואו השנייה‏. שם השושלת, ג'ואו השנייה ‏על בסיס המשכיות לשושלת ג'ואו הראשונה ששלטה בסין, אחרי שושלת שאנג. הקיסרית וו החליפה את המינויים הפוליטיים בקיסרות שלה, במלומדים ומשכילים שעברו בחינות, דבר שפעל לרעתה לבסוף כאשר בשנת 705 יועציה אילצו אותה לוותר על כיתרה, והחזירו את שושלת טאנג, והקיסר זונגזונג לשלטון (לקדנציה שנייה).

חזרת שילטון השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הקיסר תקופת שלטונו הערות
ג'ונְגדְזונְג 705-710 הוחזר לשלטון בעזרת יועצי הקיסרית וו
שָׁאנְג די 710 שלט זמן קצר בשנת 710, הודח ,ונכלא בארמון למניעת מרד.
זְ'ווֵידְזונְג 710-712 חזר לשלטון לתקופה נוספת
שׂוֵ'אנדְזונְג 712-756
סוּ דְזונְג 756-762
דָאי דְזונְג 762-779
דֶה דיזונג 779-805
שׁוּן דְזונְג 805 נרצח על ידי אנשי חצר
שְׂייֵן דְזונְג 805-820
מוּ דְזונְג 820-824
גִ'ינְג דְזונְג 824-826
וֶן דְזונְג 826-840
ווּ דְזונְג 840-846
שׂוֵ'אן דְזונְג 846-859
יִי דְזונְג 859-873
שִׂי דְזונְג 873-888
גָ'או דְזונְג 889-904 נרצח על ידי ג'או-וין, גנרל, ומייסד שושלת ליאן המאוחרת.
אָי די 904-907 הקיסר בובה האחרון של השושלת, הורעל למוות בגיל 17 על ידי רוצח אביו.

הקיסרים ג'ונגדזונג וזְ'ווֵידְזונְג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מות הקיסר גָאודְזונְג בשנת 683, נטל את הכתר הקיסר גונְגדְזונְג, כאשר הוא החל להמרות את פי הקיסרית וו (אלמנתו של גָאודְזונְג) בסיוע החצר והגנרלים החליפה אותו כקיסר בבנו זְ'ווֵידְזונְג. באוגוסט 690, היא נטלה את הכתר, הכריזה על עצמה כקיסרית הראשונה של שושלת ג'ואו השנייה‏. לאחר שיועצי הקיסרית אילצו אותה לוותר על כיתרה, הקיסרות חזרה לידי הקיסר גונְגדְזונְג, לתקופת שילטון שנייה, של 5 שנים. לאחר מות גונְגדְזונְג, נטל את הכתר הקיסר שָׁאנְג די, אך הוא הספיק לשלוט זמן קצר, עד שהודח, ונכלא למניעת מרד. את השלטון נטל בנו של גונְגדְזונְג, הקיסר זְ'ווֵידְזונְג לקדנציית שילטון שנייה של שנתיים.

דעיכתה של השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף כי גודל האוכלוסייה של סין אפשר לשליטיה לגייס צבא שמנה מאות אלפי איש במטרה להתמודד עם פלישות נוודים מצפון וממערב, להשתלט על דרך המשי ולהכפיף עמים למרותה, הרי שבתקופת המלך הטיבטי סונגצן גאמפו (618-649), טיבט התפשטה ללא הפסקה. הצבא הטיבטי הגיע עד צפון הודו, והווה איום על סין ושושלת טאנג, אשר נאלצה להיכנס לברית עם הטיבטים. בשנת 763, פלשו צבאות טיבט אל הבירה הסינית צ'אנג-אן, ואילצו את הסינים להסכים לברית שבה נקבעו הגבולות החדשים, הם נסוגו תוך זמן קצר, סין איבדה שטחים מערביים. השטחים הוחזרו במהלך שילטון המאוחר של שושלת טאנג, ואחריה.

בשנת 860 התנתקה קוריאה מסין. שושלת טאנג, משנת 860 לערך, נחלשה בשל מרידות שונות בסין. מרד משמעותי פרץ בממלכה המשועבדת נאן-ג'או, אשר הכריזה על עצמאותה.

ב-879 כבש אחד המצביאים, חואנג צָ'או, תוך גיוס צבא אדיר בן מליון חיילים, את גואנגג'ואו והרג את מרבית 200,000 תושביה, על קהילת הסוחרים הזרים שבה. לאחר מכן כבש את לְווֹיָאנג ואחר-כך את צ'אנג-אן. בשיא המרד מזרח סין הייתה כמעט כולו בידיו. על אף שבסופו של דבר עלה בידי כוחות טאנג להביס אותו, פגע המרד בשושלת אנושות, וזמן קצר לאחר מכן השושלת הגיעה לקיצה.

בשנת 904 הקיסר גָ'או דְזונְג (889-904),נרצח על ידי ג'או-וין גנרל ומייסד שושלת ליאן המאוחרת. הוא העניק את הכתר לקיסר אָי די (904-907) הקיסר שליט בובה האחרון של השושלת, הורעל למוות בגיל 17 על ידי רוצח אביו ג'או-וין , בשנת 907. סין שקעה לתקופה נוספת של פיצול וחוסר-סדר, המוכרת בשם תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות.

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטי שושלת טאנג מיסדו מערכת חוקים חדשה, ששילבה עקרונות פילוסופיים שבאו מהגישה התחוקתית הסינית המסורתית עם עקרונות קונפוציאניזם.

בזמן שושלת סווי החלו להכניס למשרות בממשל, משכילים ומלומדים שעברו בחינות קבלה לשירות הציבורי. הדבר מוסד בזמן שושלת טאנג, במיוחד בזמן הקיסר השני של טאנג טאידזונג, והקיסרית ווּ, כבר לא הספיק להיות מקורב למשפחות השלטון כדי לזכות במשרות ממשל בכירות, ויותר משכילים ומלומדים שהצטינו, נכנסו לעמדות מפתח, לטובת הכלל.‏

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה וספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו פעלו משוררים נודעים:

  • לי בָּאי (701 עד 762)-אשר נולד באזור נידח במערב סין, גדל בסצ'ואן, זכה לחסדי הקיסר שׂו'אן דזוֹנג, הסתבך בעקבות מרד אָן לוּשאן ב-755, הוגלה, ומת זמן קצר לאחר מכן. דאואיסטי (ספונטני, רומנטי, בז למוסכמות).
  • דוּ פוּ (712 עד 770) - מי שנחשב זה מאות שנים למשורר הגדול ביותר של סין, כ-1,400 משיריו שרדו, בצורות שיריות שונות, רובם מהעשור האחרון של חייו, אחרי שהותו בגוויג'ואו יצא למסע מזרחה בנהר היאנגצה, חלה ומת בדרכו למולדתו. דוּ פוּ היה הקונפוציאני (מעורב חברתית, מוסרי).
  • ונג וי.
  • בו צ'ו-יי.

בזמן השושלת של טאנג נכתבו מאות אלפי יצירות ספרות ושירה. עד היום הסינים מתגאים ומצוטטים את שירי טאנג, אוסף שירים מפורסם שנשתמר מתקופה זו.

בשנת 868 הודפס בסין, כך מאמינים חוקרים הספר הראשון המודפס בעולם, סוטרת היהלום סוטרה המתיימרת להביא את דברי הבודהא , אשר תרגום שלו לסינית, נמצא כיום בספרייה הלאומית הבריטית.

דתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבודהיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבודהיזם, שהחל חודר לסין כבר במאה הראשונה, הוכרז כדת הרשמית של המדינה ואומץ על ידי המשפחה הקיסרית ורבים בקרב העם.הקיסרית וו העניקה לבודהיזים מעמד בכיר מדת הטאואיזם. בהמשך חלה פגיעה במעמד של הדת הבודהיזם בסין, חל איסור על הדת לזמן קצר, על ידי הקיסר ווזונג, ששלט בשנים 840-846, אך הפגיעה בה הייתה לאורך זמן רב לאחר מכן.

האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפשטות האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסלמים הראשונים שהגיעו לאזור היו סוחרים שנעו לאורך "דרך המשי" בתקופת השושלת, אחרי שהמונגולים בהנהגת ג'ינג'יס חאן כבשו את האזור בתחילת המאה ה-13 גברה השפעת האסלאם באזור וסינים רבים (המכונים הוי) המירו את דתם.

כיום במחוז שינג'יאנג, הגדול ביותר בסין, מתגוררות יותר מארבעים קבוצות אתניות, כאשר הגדולה שבהן – יותר משמונה מיליון בני אדם, היא של האויגורים, מוסלמים טורקמנים שקשורים בשפה ובתרבות לעמי מרכז אסיה.

קרב טאלאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סוף המאה ה-8 הגיעו הכובשים הערבים, לכל מרכז אסיה כולל סמרקאנד ובוכרה. ב-713 כבשו את קאשגאר שבמערב סין. בשנת 751 לחמו הסינים, בערבים שניסו לפלוש לכיון סין במשך שלושה ימים בקרב טאלאס, הקרב הקשה הסתיים ללא הכרעה. מסופר ששבויים סינים, שהיו מומחים בייצור נייר ומשי העבירו את המידע בשבי, הידע עבר לפנים היבשת האסייתית, והפרסים החלו לפתח תעשיית נייר ומשי, דבר שפגע בסחר בדרך המשי.

בעקבות הקרב הקיסרים משושלת טאנג החלו לשלוח משלחות לחצר המוסלמית.

הטורק האויגורים והקרגיזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים שושלת טאנג ערכה מלחמה נגד עמי הטורק, והקימה שושלת בת-חסות של שבטי האויגורים, בשיטחם. שיתוף הפעולה עם האויגורים, פעל לטובת הסינים במניעת פלישת צבאות ערבים (איסלמים), לסין. אך בסופו של דבר הסינים פעלו נגד בני בריתם, ועודדו את הקירגיזים, להפיל את האמפריה האויגורית ממנה חששו בשנת 846.

הנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נזירים נוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הסחר עם עמי המזרח התיכון, אירופה, ואסיה נכנסו נזירים נוצרים לקיסרות, בתקופה של הקיסרים הראשונים הייתה פתיחות כלפי דתות אחרות, וכך החלו הנוצרים להשתקע בקיסרות.

הכנסייה האשורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 635 קבוצת מיסיונרים נוצרים אשוריים הגיעה לסין.

היהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הסחר הבינלאומי עם העולם, בדרך המשי המפורסמת, הגיעו סוחרים יהודים לסין, וחלק קטן מהם השתקע בה.

מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסחר הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת טאנג נחשבת לאחת מתקופות השגשוג החשובות בהיסטוריה של סין. טאנג, בדומה להאן, פיתחה נתיבי מסחר מערבה ודרומה וקיימה קשרי מסחר ענפים גם עם מדינות מרוחקות. הסחר התקיים עם אירופה, המזרח התיכון, פרס, הודו.

הגירת זרים לסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוחרים זרים רבים התיישבו באותה העת בסין. השושלת החדירה לממשל שיטת חלוקת קרקעות לפיה קיבלו משפחות מענקי אדמה על-פי צורכיהם ולא על פי עושרם.

סין הקיסרית המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת סין הקיסרית המוקדמת, היא תקופה אשר נמשכה משנת 221 לפנה"ס, עד שנת 907, 1128 שנים. עם נפילת שושלת טאנג, מסתיימת תקופת סין הקיסרית המוקדמת. תקופת סין הקיסרות המאוחרת, מתחילה בשנת 907, ונמשכת עד נפילת השושלת הקיסרית האחרונה בשנת 1911.

גלריית תמונות של שושלת טאנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומן של השושלת בהיסטוריה של סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת טאנג שושלת ג'ואו השנייה‏
690-705
שושלת טאנג
שושלת סווי שושלת טאנג
618-907
תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]