יסעור שחפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יסעור פולמאר)
קריאת טבלת מיוןיסעור שחפי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: יסעוראים
משפחה: יסעוריים
סוג: יסעור שחפי
מינים
שם מדעי
Fulmarus
סטפנס, 1826
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יסעור שחפי (שם מדעי: Fulmarus) נקרא גם יסעור פולמאר, הוא סוג של עוף ימי השייך למשפחת היסעוריים המעופף מעל האוקיינוסים הקוטביים.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג זה קרוב לסוג יסעור ענק ולסוגים אנטארקטיים כמו יסעור שלג, יסעור הכף ויסעור אנטארקטי.

הוא כולל שני מינים קיימים ועוד שניים נכחדים:

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"פולמאר" נגזר מהשפה הנורדית העתיקה שמשמעותה full - גס ו-mar - שחף. גס מתייחס לריח שמן הקיבה שהם מפיקים, ושחף מתייחס למראה שלהם.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הם חולקים תכונות מסוימות עם מינים אחרים במשפחת היסעוריים. הם מייצרים שמן קיבה המורכבת משעוות אסטר וטריגליצריד העוזר להם כנגד טורפים. יש להם בלוטת מלח מעל הנחיריים המסייעת להתפיל את גופם, עקב כמות גבוהה של מים מלוחים מהאוקיינוס שהם סופגים. הבלוטה מפרישה תמיסת מלח מאפם.

שני מינים תוארו בזכות עצמות המאובנים שנמצאו על חוף האוקיינוס השקט שבקליפורניה. סערון שחפי (שם מדעי: Fulmaris glacialis) חי בצפון האוקיינוס האטלנטי ובצפון האוקיינוס השקט. בעוד שפולמאר דרומי (שם מדעי: Fulmarus glacialoides) חי, כפי ששמו מרמז, באוקיינוסים הדרומיים.

עופות אלו דומים לשחפים אבל בין הסוגים אין קשר. פולמאר הצפון אפור ולבן עם מקור צהוב. גובהו 43–52 ס"מ, אורך מוטות הכנף 102–112 ס"מ. פולמאר הדרום חיוור יותר, וקצוות כנפיו כהות. אורכו 45–50 ס"מ ואורך מוטות הכנף שלו 115–120 ס"מ.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני המינים מתרבים בצוקים, במקומות נטולי טורפים. הם מטילים ביצה אחת לבנה. ביציהן מונחות על גבי סלע חשוף, או על שקעים רדודים המרופדים בחומר צמחי. הביצים בוקעות לאחר כ-8 שבועות, נדגרות על ידי שני ההורים. הגוזלים עוזבים את הקן כ-7 שבועות לאחר מכן. ההורים מטפלים בגוזליהם כ-41–57 ימים, כאשר בשבועיים הראשונים אחד מההורים לא נסוג בכלל מהאפרוח, ודואג לחימומו. בניגוד ליסעורים אחרים בגודל קטן-בינוני, הם אינם ליליים, ואינם משתמשים במחילות.

אפרוחי יסעור שחפי.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הם חיים בים הפתוח במיוחד כשהם אינם בתקופת הרבייה. כמו רוב היסעורים, תזונתם היא דגים (כגון מדוזות ודיונונים), שמן וטפלי בשר. טווח מינים אלה גדל מאוד במאה האחרונה עקב הזמינות של פסולת רבה של דגים וטפלי בשר דגים, שדגים אותם בכמויות מסחריות; אך ייתכן שזה בעקבות שינויי האקלים. הגידול באוכלוסייה בולט במיוחד באיים הבריטיים.

כמו יסעורים רבים, יכולת ההליכה שלהם מוגבלת, אבל הם עפים מצוין. פעולת הכנף שלהם חזקה למדי בניגוד לשחפים. צווארם נראה כדמוי שור בהשוואה לשחפים. תוחלת חייהם ארוכה, 40 שנים. רובם מגיעים לגיל הזה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יסעור שחפי בוויקישיתוף