אוקיינוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Oceanus.png

חמשת האוקיינוסים

תרשים המתאר את חלוקת האוקיינוסים בכדור הארץ, בהנחה שהאוקיינוס הדרומי נמצא דרומית לקו הרוחב ה־60
אוקיינוס קרום כדור הארץ קרום כדור הארץ מעטפת כדור הארץ גלעין כדור הארץ תחום אי הרציפות וייכרט-גוטנברג תחום אי הרציפות ג'פריס אסתנוספירה ליתוספירה תחום אי הרציפות מוהו
תרשים אינטראקטיבי של מבנה כדור הארץ


אוקיינוס הוא מקווה מים מלוחים גדול מאוד המפריד בין יבשות. האוקיינוסים מהווים חלק גדול מההידרוספירה של כוכב לכת, ומתוך פני השטח של כדור הארץ, 70.8% הם אוקיינוסים - 361,126,444 קמ"ר. בכדור הארץ מוגדרים, לפי הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי, ארבעה אוקיינוסים: האוקיינוס השקט, האוקיינוס האטלנטי, האוקיינוס ההודי ואוקיינוס הקרח הצפוני. הארגון דן גם בהגדרת אוקיינוס נוסף, האוקיינוס הדרומי, אולם ההצעה טרם אושרה. האוקיינוסים מורכבים בחלקם מגופי מים קטנים יותר, למשל ימים ומפרצים, אשר נחשבים לגופי מים שוליים.

היווצרות האוקיינוסים וגבולותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידוע כיצד נוצרו לראשונה גופי המים הגדולים על פני כדור הארץ, אולם ישנן מספר תאוריות באשר למקור המים על פניו. התקררותו של כדור הארץ בהאדן שחררה רכיבים גזיים נדיפים שהוחזקו באטמוספירת כדור הארץ בלחץ שהספיק לייצוב המים בצורה נוזלית. לחלופין, כוכבי שביט, גופים טרנס-נפטוניים ומטאוריטים עשירים במים התנגשו בכדור הארץ והביאו מים כדי למלא את האוקיינוסים שבכדור הארץ. תאוריות נוספות כוללות דליפת מים מתוך סלעים הידראטיים וקרינה ששברה קשרים כימיים על פני שטח כדור הארץ ויצרה כך מים.

למעשה, האוקיינוסים הם החלקים של קרום כדור הארץ המכוסים מים, וצורתם של אלה התעצבה לפי תזוזת טקטוניקת הלוחות ונדידת היבשות. מכאן שהאוקיינוסים שינו ומשנים את צורתם בצורה מתמדת. אחד האוקיינוסים העתיקים המשוערים הוא פנתלסה שהקיף את יבשת העל פנגיאה. ים טתיס אף הוא היה אוקיינוס עתיק בעידן המזוזואיקון.

כיום ישנן מספר שיטות חלוקה לאוקיינוסים, מאחר שכולם מחוברים יחד לגוף מים אחד גדול, אולם החלוקה התקפה היא זו של הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי, שלפיה האוקיינוסים מחולקים לחמישה. האוקיינוס הגדול ביותר הוא האוקיינוס השקט המפריד בין אסיה ואוקיאניה לאמריקה. השני בגודלו הוא האוקיינוס האטלנטי המפריד בין אירופה ואפריקה לאמריקה. יש המחלקים שני אוקיינוסים אלה לצפוני ולדרומי ביחס לקו המשווה. האוקיינוס השלישי הוא האוקיינוס ההודי, דרומית לאסיה ובין אפריקה לאוקיאניה. אוקיינוס הקרח הצפוני סובב את הקוטב הצפוני.

Oceans.png

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה היוונית אוקיינוס הוא אל הנהר הגדול המקיף את כדור הארץ ומעניק חיים לכל דבר הקשור במים. אוקיינוס היה בנם הבכור של אורנוס וגאיה, ומשום כך הוא נקרא גם בכור הטיטנים. מאחותו נולדו לו כ-3,000 בנים – אלי הנהרות – וכ-3,000 בנות – הנימפות האוקיינידות. אף שפוסידון נטל את תפקיד אל הים, אוקיינוס המשיך למשול על הנהר הגדול. אוקיינוס לא עמד לצד אֶחיו, שיצאו למלחמה כנגד זאוס לאחר שתפס את שלטונו של קרונוס, ולפיכך לא גורש עמם לטרטרוס. מאחר שאוקיינוס הוא אל הנהר המקיף את כל הארץ, מתייחס המונח אוקיינוס גם לכלל גופי המים המקיפים את יבשות כדור הארץ.

נתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם מלא שם מלא באנגלית מיקום     אחוז     שטח מתוך כדור הארץ שטח (קמ"ר) נפח (קמ"ק) - הערכה עומק מרבי (מטרים) עומק ממוצע (מטרים) מליחות
האוקיינוס השקט Pacific Ocean מהאוקיינוס הארקטי בצפון ועד אנטארקטיקה או האוקיינוס ​​הדרומי בדרום, מוקף מאסיה ואוסטרליה במערב, ומאמריקה במזרח 32.4% מתוך כדור הארץ 165,200,000 622,000,000 10,911 4,270 3.5%
האוקיינוס האטלנטי Atlantic Ocean אירופה ואפריקה ממזרח, ואמריקה ממערב. הוא מחובר לאוקיינוס ​​הארקטי בצפון, לאוקיינוס ​​השקט בדרום מערב, לאוקיינוס ​​ההודי בדרום מזרח, ולאנטארקטיקה או לאוקיינוס ​​הדרומי בדרום 20.9% מתוך כדור הארץ 106,450,000 354,700,000 8,380 3,339 3.3-3.7%
האוקיינוס ההודי Indian Ocean מתוחם מצפון על ידי תת-היבשת ההודית וחצי האי ערב (או, באופן כללי יותר, על ידי דרום ומערב אסיה), ממערב על ידי מזרח אפריקה. ממזרח - סין, איי סונדה באוסטרליה, ומדרום - אנטארקטיקה או האוקיינוס הדרומי. 14.4% מתוך כדור הארץ 73,556,000 292,131,000 8,047 3,890 3.7%-3.2%
האוקיינוס הדרומי Southern Ocean לפי ההצעות השונות הוא מקיף את יבשת אנטארקטיקה, מצפון האוקיינוס-האוקיינוס השקט, האטלנטי, ההודי, אולם אין הסכמה כללית על גבולותיו 4% מתוך כדור הארץ 20,327,000 7,235 4,500
אוקיינוס הקרח הצפוני Arctic Ocean בין היבשות צפון אמריקה, אירופה, אסיה, האי גרינלנד ואיים נוספים 2.8% מתוך כדור הארץ 14,056,000 5,450 1,038

אזורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקיו העיקריים של האוקיינוס

אוקיינוגרפים מחלקים את האוקיינוס לאזורים כתלות במרחק מן היבשת ובעומק, כאשר לכל אזור מאפיינים פיזיקליים וביולוגיים שונים. האזור הקרוב ביותר ליבשת הוא האזור החופי, נקודת המעבר בין היבשת לאוקיינוס הכוללת את תחומי הגאות והשפל. אזור הים הפתוח, האזור הפלָגי, נחלק לאזור נריטי, שהוא האזור שמעל המדף היבשתי, ולאזור אוקייני. מבחינת שכבות עומק, השכבה העליונה באזור הפלגי היא השכבה המוארת, המגיעה לעומק של 200 מ'. שכבה זו היא השכבה בעלת המגוון הביולוגי הרחב ביותר מבין שכבות העומק באוקיינוס, בשל האפשרות לקיים בה פוטוסינתזה. בשכבות עמוקות יותר היצורים ניזונים מחומר אורגני השוקע מן השכבה המוארת או שהם מוצאים לעצמם מקור אנרגיה חלופי. מתחת לשכבה המוארת מופיעה השכבה המזופלגית, המובחנת מהשכבה שמתחתיה על ידי תרמוקלינה של 12 מעלות צלזיוס, שבאזורים הטרופיים ממוקמת בעומקים של 700–1,000 מ'. השכבה הבאה בעומק היא השכבה הבתיפלגית שבה הטמפרטורה נעה בין 4 ל-10 מעלות צלזיוס. שכבה זו מגיעה לעומק של 2,000–4,000 מ'. מעל המישור המצולי שוכנת השכבה האביסלפלגית שמגיעה לעומק של 6,000 מ', ובשקעים האוקיניים מופיעה שכבה נוספת, העמוקה ביותר מבין שכבות האוקיינוס, והיא השכבה ההדלפלגית. בנוסף לשכבות עומק אלה, שכבת האוקיינוס הממוקמת ממש מעל קרקעית הים נקראת אזור בֶּנְתִי, והיצורים החיים בה נקראים בשם כולל – בנתוס.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסערות הגדולות ביותר מתרחשות באוקיינוס בדרך כלל, ונראים בו תנאי מזג אוויר קיצוניים ביותר. באזורים המשווניים מתרחשות סופות טרופיות - הוריקן וטייפון, שהן סופות חמות, בעוד שבאזורים הצפוניים מתרחשות סופות קרות, כמו השקע האטלנטי. זרמי ים משפיעים רבות על האקלים בכדור הארץ.


טמפרטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טמפרטורת האוקיינוסים קובעת את האקלים ותבניות הרוח באזורים הסמוכים להם, היא נחשבת ליציבה ביחס לתופעות טבע ואקלים ולכן מהווה מדד לאקלים כדור הארץ. יציבות זו מסבירה מדוע אוקיינוסים אינם קופאים, גם באזורים בהם הטמפרטורה נמוכה דיו כדי לגרום למי ים לקפוא. מאז 1880 טמפרטורת פני האוקיינוסים הממוצעת נמדדת באופן קבוע על ידי מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA). ממוצע הטמפרטורה של המאה ה-20 עומד על 16.4 מעלות צלזיוס אך בעקבות ההתחממות הגלובלית הממוצע עולה באופן מתמיד. טמפרטורת מי האוקיינוסים שנמדדה ביוני 2009 למשל הייתה גבוהה ב-1.06 מעלות צלזיוס מעל הממוצע של המאה ה-20 - הסטייה הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם. [1]

גורמים משפיעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זרמים - מאחר שהאוקיינוס הינו מאגר מים אדיר, שתחום פיזית בין מספר יבשות וימות, הוא נתון להשפעותיהם של זרמים חמים יותר המגיעים מאוקיינוסים שכנים ומפעילות וולקנית בקרקעיתו. עובדה זו משפיעה במידה רבה על גבולותיה המשתנים של אנטארקטיקה, כמעט כפליים, בין עונת הקיץ לחורף (Atlantic Convergence).‏[2]
  • מליחות מי הים - מעבר פאזה מנוזל למוצק (או נקודת הקיפאון), יורדת משמעותית כתלות בשבר המסי של המלח במים. נוכחות המלח יוצרת קשרים יוניים איתנים המקשים על היפרדות האטומים בעת חימומם, וגורמת לעלייה בצמיגות הנוזל ובחסינותו לקיפאון. בנוסף, היווצרות של מדפי הקרח באוקיינוס הקרח הצפוני ובאנטארקטיקה, משנה את מאזן המלח בחלקים שאינם קופאים, בהותירם מלוחים יותר וצמיגיים יותר.
  • קרינה ובידוד - מים צמיגיים הינם דחוסים יותר ולפיכך כבדים יותר. בשל כך הם שוקעים לקרקעית ובמקומם עולים מים חמים יותר שנכלאים בשכבה בין מעטה הקרח העליון למעטה הצמיגי התחתון, שנדחס אף יותר בשל עומקו ובשל "עמוד" המים שמעליו. אזור הכליאה משמש כרצועת בידוד שמשמרת את הטמפרטורה בצורה מיטבית, ומאפשרת לקרינת השמש לחמם את חלקה העליון ולמנוע מהקרח להוסיף להתעבות.‏[3]

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוקיינוסים הם ביתם של צורות חיים רבות, כמו:

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוקיינוסים הם הכרחיים לתחבורה: רוב הסחורה בעולם מועברת באמצעות ספינות בין נמלים. בני האדם חיברו אוקיינוסים מסוימים במקומות שלא היה חיבור ביניהם על מנת ליצור מעבר נוח לספינות, כגון תעלת סואץ ותעלת פנמה.

אוקיינוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדע החוקר את האוקיינוסים נקרא אוקיינוגרפיה. שיט במימי האוקיינוס (בין השאר למטרות חקר) בעזרת סירות החל כבר בזמנים פרה-היסטוריים, אך רק מהמאות האחרונות התאפשר שיט מתחת למים בעזרת צוללות.

הנקודה העמוקה ביותר באוקיינוס (ובעולם בכלל) נמצאת באוקיינוס השקט ליד איי מריאנה הצפוניים. בנקודה זו עומק המים הוא 10,924 מ' (לשם השוואה העומק המרבי של הים התיכון הוא 5,267 מ'). המקום נחקר ונרשם באופן מלא רק ב-1951 על ידי חיל הים הבריטי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]