האוקיינוס האטלנטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האוקיינוס האטלנטי
Playa de las cuevas, Asilah (14161726789).jpg
האוקיינוס האטלנטי ממראה חוף במרוקו
מיקום בין היבשות אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, אירופה, אפריקה
סוג אוקיינוס
שטח 106,450,000 קילומטר רבוע
רוחב מרבי 5,000 קילומטר
עומק ממוצע 3,332 מטרים
עומק מרבי 8,605 מטרים
נפח 354,700,000 קילומטר מעוקב
מליחות 3.3% עד 3.7%
איים סבאלברד, גרינלנד, איסלנד, בריטניה, אירלנד, פרננדו די נורוניה, האיים האזורים, האיים הקנריים, ועוד
קואורדינטות 0°N 30°W / 0°N 30°W / 0; -30
האוקיינוס האטלנטי
Oceanus.png

חמשת האוקיינוסים

האוקיינוס האטלנטי הוא האוקיינוס השני בגודלו והוא מכסה כחמישית משטח כדור הארץ, כ-106.45 מיליון קמ"ר. שמו של האוקיינוס מגיע מן המיתולוגיה היוונית, שם הוא נקרא "ים אטלס".[1]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורתו של האוקיינוס כצורת S הנמתחת על ציר צפוני-דרומי. האוקיינוס מחולק לשני חלקים: צפון האטלנטי ודרום האטלנטי, כאשר הגבול ביניהם עובר בקו רוחב 8 מעלות צפון. גבולות האוקיינוס ממערב - אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית, ואילו ממזרח - אירופה ואפריקה. האוקיינוס מחובר לאוקיינוס השקט מצפון באוקיינוס הקרח הצפוני, ומדרום במה שנקרא מעבר דרייק, בין דרום אמריקה לבין אנטארקטיקה. בנוסף, תעלת פנמה שבאמריקה המרכזית מהווה מעבר מלאכותי בין שני האוקיינוסים. במזרח, הגבול בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי נמצא בקו אורך 20 מעלות מזרח. הגבול בין האוקיינוס האטלנטי לבין אוקיינוס הקרח הצפוני עובר בקו דמיוני הנמתח בין סבאלברד וצפון נורווגיה.

האוקיינוס האטלנטי, כאמור, מכסה כ-20% משטחו של כדור הארץ, והוא שני בגודלו לאוקיינוס השקט. בתוספת הימים המחוברים אליו, האוקיינוס מכסה שטח של כ-106,450,000 קמ"ר. ללא הימים המחוברים אליו, שטחו רק כ-82,362,000 קמ"ר. שטח היבשה שמימיו מנוקזים לאוקיינוס האטלנטי ("אגן הניקוז" שלו, במובן מסוים) גדול פי 4 מהשטח המקביל של האוקיינוס ההודי או אף האוקיינוס השקט.

עומקו הממוצע של האוקיינוס כולל הימים המחוברים אליו הוא 3,332 מ' ובלעדיהם 3,962 מ'. הנקודה העמוקה ביותר נמצאת ליד פוארטו ריקו ועומקה 8,605 מ'. רוחבו של האוקיינוס האטלנטי נע בין 2,848 ק"מ בנקודה הצרה ביותר לבין 5000 ק"מ בנקודה הרחבה ביותר.

הבתימטריה של האוקיינוס האטלנטי מתאפיינת ברכס המרכז-אטלנטי שהוא רכס מרכז אוקייני תת-ימי ברובו הנמתח מקו רוחב 87° צפון, כ-333 ק"מ דרומית לקוטב הצפוני, ועד לאי בובה בקו רוחב 54° דרום.

מפת 5 מערבולות זרמי הים העיקריות

באוקיינוס האטלנטי שתי מערבולות זרמי ים (gyre) בולטות: מערבולת זרמי הים של הצפונית בכיוון השעון, ומערבולת זרמי הים הדרומית נגד כיוון השעון. זרימת המים בחלקו הצפוני של האוקיינוס האטלנטי מושפעת מזרם הגולף זרם ימי חם שמוצאו במפרץ מקסיקו ואשר המשכו מגיע לחופי מערב אירופה וצפונה. זרם בולט נוסף הוא הזרם הצפון אטלנטי היוצא מזרם הגולף.

במרכז האוקיינוס האטלנטי הצפוני מצוי ים סרגסו שהוא הוא אזור בעל צורה אליפטית שתחום על ידי זרמי הים המקיפים אותו. הים מתאפיין בעושר גדול של אצות סרגסום ומכאן שמו.

האוקיינוס מחובר לימים ומפרצים רבים, בהם: הים הקאריבי, מפרץ מקסיקו, ים לברדור, מפרץ הדסון, הים התיכון, הים השחור, הים הצפוני, הים הבלטי, וים ודל. מאפיין נוסף של האוקיינוס הוא מספר איים מועט יחסית. בין האיים באוקיינוס: סבאלברד, גרינלנד, איסלנד, בריטניה, אירלנד, פרננדו די נורוניה, האיים האזורים, האיים הקנריים ועוד.

טריטוריות השוכנות לחופי האוקיינוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום אמריקה

הקריביים

מרכז וצפון אמריקה

אירופה

אפריקה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האוקיינוס האטלנטי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ענת בלזברג, "כשאגדל, אהיה... אוקיינוגרף", גלילאו צעיר, אתר ynet, ‏1 בנובמבר 2005


Terrestrial globe.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.