יעד סופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעד סופי
כרזת הסרט
כרזת הסרט
שם במקור: Final Destination
בימוי: ג'יימס וונג
הפקה: גלן מורגן
וורן זייד
קרייג פרי
תסריט: ג'יימס וונג
גלן מורגן
ג'פרי רדיק
עריכה: ג'יימס קובלנץ
שחקנים ראשיים: דבון סאווה
אלי לרטר
קר סמית'
טוני טוד
מוזיקה: שירלי וולקר
חברת הפצה: ניו ליין סינמה
מדינה: ארצות הברית
אולפן: Zide/Perry Productions
הקרנת בכורה: 17 במרץ 2000
משך הקרנה: 98 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: [1]$23,000,000
הכנסות: [1]$112,880,294
הסרט הבא בסדרה: יעד סופי 2
תורגם לעברית: היעד הסופי
דף הסרט ב-IMDb

יעד סופיאנגלית: Final Destination) הוא סרט אימה על-טבעי אמריקאי משנת 2000 שבוים על ידי ג'יימס וונג. התסריט נכתב על ידי גלן מורגן, וונג וג'פרי רדיק, המבוסס על סיפור מאת רדיק. בסרט מככבים דבון סאווה, אלי לרטר, קר סמית' וטוני טוד. סאווה מגלם נער אשר "מערים על המוות" לאחר תחושה מוקדמת של עצמו ואחרים מתים בפיצוץ מטוס ומשתמש בו על ידי הצלת עצמו וקומץ של נוסעים אחרים, אבל הוא ממשיך להיות מאוים על ידי המוות התובע בחזרה את חייהם שהיו אמורים לאבד במטוס.

הסרט בוסס על תסריט מִפְרָט שנכתב על ידי רדיק והיה מיועד ל"תיקים באפלה". הכותבים המשותפים של "תיקים באפלה" וונג ומורגן היו מעוניינים והסכימו לשכתב ולביים סרט באורך מלא על זה.[2][3][4][5] הצילומים התקיימו באלבמה וונקובר. "יעד סופי" יצא לאקרנים ב-17 במרץ 2000, והיה להצלחה כלכלית כשהרוויח 10 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו.[1] פסקול הסרט יצא לאור באותו יום והולחן על ידי שירלי וולקר.[6][7] הסרט יצא ב-DVD ב-26 בספטמבר 2000 בארצות הברית וקנדה, הכולל בתוכו פרשנות, סצנות מחוקות, וסרטי תעודה.[8]

הסרט קיבל ביקורות מעורבות מהמבקרים, חלק מהמבקרים סיווגו את הסרט כ"משעמם באופן דרמטי" ו"מכוון לקהל היכרויות בני נוער", בעוד חלק שיבחו את הסרט ב"יצירת כמות מכובדת של מתח", "שובב ומלא אנרגיה מספיק לשמור על הקהל לנחש".[9][10] הסרט קיבל פרס סאטורן ל"סרט האימה הטוב ביותר" ו"הופעה הטובה ביותר על ידי שחקן צעיר" לביצוע של סאווה.[11][12] ההצלחה של הסרט הולידה שלושה סרטי המשך: "יעד סופי 2" (2003), "יעד סופי 3" (2006), "יעד סופי 4" (2009) ופריקוול "יעד סופי 5" (2011), המופצים כולם על ידי ניו ליין סינמה, וכן סדרה של רומנים וספרי קומיקס שפורסמו על ידי Black Flame ו-Zenescope Entertainment.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוקב אחרי אלכס בראונינג שאמור לצאת לסיור בית ספרי בפריז. בעודו מחכה לעלייה למטוס הוא חווה סדרת אירועים אשר כמו רומזת כי הטיסה תסתיים במוות או שהמטוס יתרסק. לבסוף הוא חווה חיזיון בו זמן קצר לאחר העלייה למטוס, זה מתפוצץ והוא וחבריו מתים. כאשר החזיון מתגשם לנגד עיניו מקים בראונינג מהומה במטוס הממתין להמראה ומצליח לצאת ממנו, תוך כדי גרירת חלק מהנוסעים האחרים. אלו בתחילה כועסים עליו, אך עד מהרה המטוס, אשר המריא בלעדיהם, מתפוצץ.

הסרט ממשיך לעקוב אחר חבורת ניצולי הטיסה ודרך התמודדותם עם הצלתם. חלקם מאשימים את אלכס, אחרים את עצמם ואחרים מתחילים לתהות במופלא מהם. כאשר ניצולים אלו מתחילים למות בזה אחר זה בתאונות שונות, אלכס וחבריו מתחילים לחשוד כי יד הגורל מנסה לתקן את אשר קרה - כלומר, הם היו אמורים למות ומשניצלו - תאונות בלתי סבירות מנסות לתקן את אשר נגרם. אלכס אף מגבש תאוריה, לפיה סדרת הפיצוצים במטוס, אשר הייתה אמורה להרוג את הניצולים בזה אחר זה - מנחה את התאונות.

אלכס וחבריו מנסים להנצל מרדיפת הגורל אחריהם, אך רובם מתים בתהליך. לבסוף נותרים, מלבד אלכס, רק קלייר וקרטר. מאחר שאלו הצליחו להמלט פעם שנייה מהמוות לפי הסדר הקבוע שגילה אלכס, הם חושבים עצמם בטוחים. אך כאשר הם מציינים בפריז את יום השנה לתאונת המטוס, מבין אלכס כי הסדר השתנה. מתבהר לו כי יד הגורל חוזרת לרדוף את אלו שניצלו, וכמעט נספה בתאונה מוזרה נוספת, לבד קרטר אשר מציל אותו. עם זאת, הסרט מסתיים במפתיע כאשר קרטר עצמו עומד למות ואין לדעת מה סופו.

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דבון סאווה - אלכס בראונינג
  • אלי לרטר - קליר ריברס
  • קר סמית' - קרטר הורטון
  • קריסטן קלוק - ואלרי ליווטון
  • שון ויליאם סקוט - בילי היצ'קוק
  • אמנדה דטמר - טרי צ'ייני
  • צ'אד דונלה - טוד ווגנר

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח הסרט והזיכיון שלו החל אחרי שג'פרי רדיק קרא על הפיצוץ וחקירה של טיסה 800 של TWA, שגרם לתשומת לב רבה בתקשורת. "אני למעשה טסתי הביתה לקנטאקי וקראתי סיפור על אישה שהייתה בחופשה ואמא ​​שלה התקשרה אליה ואמרה: 'אל תיקחי את הטיסה מחר, יש לי הרגשה ממש רעה בנוגע לזה.' היא החליפה טיסות והמטוס שהיא הייתה אמורה להיות עליו התרסק. חשבתי, זה מפחיד, מה אם היא הייתה אמורה למות בטיסה הזאת?" רדיק הסביר.[4] לאחר מכן, החליט רדיק לכתוב תסריט בן 14 עמודים על זה הנקרא "טיסה 180" ל"תיקים באפלה". התסריט שלו נדחה על ידי יוצר הסדרה והמפיק כריס קרטר וצוות של כותבים, למעט הכותבים השותפים ג'יימס וונג וגלן מורגן, אשר התעניינו בו. שני הכותבים היו מוכנים לעשות את זה לסרט, אם כי הם שיכתבו את התסריט כדי לעמוד בסטנדרטים שלהם. "אני מאמין כי בשלב זה או אחר כולנו חווינו תחושה של ראיית הנולד. יש לנו תחושת בטן, הרגשה, ואז תחושה זו מוכיחה כנכונה", אמר וונג. "אנחנו רוצים לעשות למטוסים וטיסות מה ש"מלתעות" עשה לכרישים ושחייה" וונג הוסיף. "הדבר העיקרי שהם רצו בנוגע למוות שבא לקחת אנשים הוא שאתה אף פעם לא רואה סוג דמות של מייקל מאיירס. אתה לעולם לא רואה רוצח. והם אהבו את הרעיון והם אמרו 'בסדר. לכו לכתוב את זה'", חשף מורגן. "ברגע שהיה לנו סיפור בסיסי, התחלתי לקטלג צירופי מקרים מוזרים בחיים שלי. לדוגמה, הייתי בנמל התעופה הבינלאומי ונקובר כאשר ג'ון דנוור הושמע ברמקול. אני זוכר שאמרתי לעצמי, 'היי, הוא בדיוק מת בתאונת מטוס - זה קצת מוזר'. כתבנו גרסה של חוויה זו לתוך התסריט", מורגן נזכר.[2][3][5] המפיקים קרייג פרי ווורן זייד גם עזרו לתקציב של הסרט, שניהם הסתקרנו באותה מידה על הרעיון של כוח בלתי נראה ההורג את קורבנותיו. פרי, אוהד של "תיקים באפלה", טען כי הוא "נענה לעבודה של וונג ומורגן מסיבה אחת ספציפית: אימה."[2][4] ניו ליין סינמה קיבלו מימון והפצה של זכויות הסרט, לאחר שרדיק בא אליהם באופן אישי.[3][5]

צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצילומים התקיימו בלונג איילנד בשביל סצנת המטוס ובונקובר לסצנות נוספות. לרוע המזל, השחקנים צילמו פרויקטים נוספים במהלך ההפקה, כך שלוחות הזמנים זזו שוב ושוב כדי ש כל השחקנים יופיעו. סאווה ריסן את הופעתו ב"האשמה" במהלך ההפקה, ואף ציין כי "[הוא] היה צריך לשתף קרוואן עם ביל פולמן כי זה היה גדול יותר ויגרום לו להראות יותר מפורסם".[13] סמית', שהיה שחקן קבוע ב"דוסון קריק", צריך היה להפסיד פרקים בשביל הסרט.[14]

לפי דטמר, סצנת המוות שלה (נדרסת על ידי אוטובוס) צולם תחילה כי "זה היה קל".[2][3] כל סצינות המוות צולמו באמצעות אנשים חיים.[2] סצנות המוות, טקס הזיכרון, סצנת היער והסצנות בפריז צולמו בויקטוריה (קולומביה הבריטית).[3] סצינות נוספות צולמו בטורונטו וסן פרנסיסקו.[3] בשביל שדה התעופה, הצוות השתמש בנמל התעופה הבינלאומי ונקובר כדי להחליף את נמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי, המוזכר בסרט.[15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 "Final Destination (2000)". Box Office Mojo. Retrieved 3 February 2010. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 James Wong (director). Final Destination: A Look at Test Screening (Videotape/DVD). New York, USA: New Line Cinema. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 James Wong (director). Final Destination (New Line Platinum Series) (DVD). New York, USA: New Line Cinema. Retrieved 18 April 2011. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 "Special Feature ‘Final Destination’: Not So Final After All!". Bloody Disgusting. Retrieved 3 May 2012. 
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 "Final Destination Press Book". Angelfire. Retrieved 9 May 2012. 
  6. ^ United Press International, Inc., UPI.com. "Film composer Shirley Walker dies at 61". Retrieved 13 April 2012. 
  7. ^ Autotelics, LLC., Soundtrack.net. "Shirley Walker's Musical Destination". Retrieved 13 April 2012. 
  8. ^ CSwap.com, CSwap. "Final Destination (2000) - CSwap". Retrieved 26 April 2011. 
  9. ^ Flixster, Rotten Tomatoes. "Final Destination Movie Reviews - ROTTEN TOMATOES". Retrieved 18 April 2011. 
  10. ^ CBS Interactive Inc., Metacritic. "Critic Reviews for Final Destination at Metacritic". Retrieved 18 April 2011. 
  11. ^ Academy of Science Fiction, Fantasy & Horror Films, Saturn Awards. "Past Saturn Awards Winners for Best Horror Film". Retrieved 18 April 2011. 
  12. ^ Academy of Science Fiction, Fantasy & Horror Films, Saturn Awards. "Past Saturn Awards Winners for Best Performance by a Younger Actor". Retrieved 28 October 2010. 
  13. ^ DevonSawa.org, Starshine. "Starshine Devon Sawa - Auditions". Retrieved 19 April 2011. 
  14. ^ Sony Entertainment, Dawson's Creek. "Dawson's Creek Official Website". Retrieved 20 April 2011. 
  15. ^ MaryAnn Johanson, FlickFilosopher. "Final Destination and Final Destination 2 (review) - MaryAnn Johanson's FlickFilosopher.com". Retrieved 20 April 2011.