יצירה נגזרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יצירה נגזרת (Derivative Work, או Adaptation) היא מונח מתחום דיני זכויות יוצרים, שפירושו יצירה שמתבססת על יצירה אחרת, תוך כדי שינוי כלשהו. השינוי יכול להיות מדיום אחר, פורמט אחר, שינוי גודל או צורה, או שימוש חלקי ביצירה. למשל, תרגום של יצירה ספרותית משפה אחת לשנייה, צילום של ציור או ציור של צילום, פסל על בסיס ציור או צילום, הפיכת טקסט כתוב למחזה, הקטנה של צילום לצילום ממוזער, דיגיטיזציה של טקסט וכדומה.

הזכות להכין יצירה נגזרת נתונה באופן בלעדי לבעלי זכות היוצרים ביצירה המקורית, בהנחה שהיצירה המקורית מוגנת בזכויות יוצרים. הזכות היא מרכיב אחד באגד הזכויות, והיא אחת הזכויות החומריות שנתונות לבעל הזכות. משמעות הדבר היא שמי שמכין יצירה נגזרת ללא רשות בעלי היצירה המקורית, מפר את זכות היוצרים של היוצר המקורי.

היצירה הנגזרת, למרות שמבחינת תוכנה היא מבוססת על יצירה אחרת, היא יצירה עצמאית מבחינה משפטית, ובעליה זכאי לכל ההגנות האפשריות הנתונות לו בדין, בתנאי שהיצירה מקורית, וכפוף לחריגים והגנות הקבועות בדין.

מקור ההגנה על יצירות נגזרות הוא באמנת ברן (1886), להגנה על יצירות ספרותיות ואומנותיות, כפי שתוקנה במהלך השנים. ישראל, כמו מרבית מדינות העולם, מחויבת לאמנת ברן וקלטה אותה לתוך דיני זכויות יוצרים.

בדיני זכויות יוצרים בישראל, עד מאי 2008, מועד שבו נכנס לתוקף חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, לא הוכרה זכות כללית להכין יצירה נגזרת. חוק זכות יוצרים משנת 1911 הכיר במפורש בזכות נגזרת בקשר לתרגומים ובקשר לדרמטיזציה של מחזה. יחד עם זאת, בתי המשפט ראו ביצירה הנגזרת משום העתקה של היצירה המקורית, והתעלמו מהעובדה כי מדובר בהעתקה תוך כדי שינוי. כלומר, בפועל, מי שהכין יצירה נגזרת ללא רשות בעלי היצירה המקורית, הוא מפר גם על פי הדין הישן, כפי שפורש בבתי המשפט. חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, קובע במפורש את הזכות בסעיף 11(6), ומגדיר, בסעיף 16, כך: "עשיית יצירה נגזרת היא עשיית יצירה מקורית, המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]