ישראל אוסטרזצר

ישראל אוסטרזצר
	אין תמונה חופשית
לידה	15 בפברואר 1904; קולומיאה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	יולי 1941 (בגיל 37)

ישראל אוסטרזצר (כ"ט בשבט ה'תרס"ד, 15 בפברואר 1904 – אב ה'תש"א, יולי 1941) היה היסטוריון וחוקר הספרות התלמודית. סגן מנהל המכון למדעי היהדות בוורשה (פול') ומרצה לתלמוד ולספרות ימי הביניים במכון. חיבר ספרים ומאמרים. נספה בשואת יהודי אירופה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקולומיאה שבפלך סטניסלבוב, גליציה. התחנך בחינוך מסורתי, תחילה למד אצל סבו, ר' אלטר פרנקל, ואחר כך אצל רבי מאיר שפירא בעת כהונתו כרבה של טרנופול.

ב-1923 קיבל תעודת בגרות של הגימנסיון הקלאסי בקולומיאה. אחר כך למד פילוסופיה, היסטוריה ובלשנות קלאסית באוניברסיטת קרקוב ובאוניברסיטת ורשה שבה קיבל את תואר הדוקטור שלו בשנת 1927.

בשנת 1928 התקבל לעבודה במכון למדעי היהדות בוורשה, תחילה כמזכיר וכעבור שנה כסגן מנהל המכון. משנת 1933 החל לשמש מרצה לתלמוד ולספרות ימי הביניים במכון זה.

כן השתתף בוועדות הממשלתיות הפולניות שעסקו בנושאי הוראת דת ולימודי יהדות בבתי הספר התיכוניים בפולין.

אוסטרזצר ריכז וערך את ספר הזיכרון לזכרו של המשורר מתתיהו שוהם, הספר אבד בתקופת השואה^[1].

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו של אוסטרזצר התמקד במשפט התלמוד ובהיסטוריה של העת העתיקה. הוא כתב מאמרי ביקורת ומסות ביוגרפיות לרוב, וכן שלושה ספרים:

לברור מצבם המשפטי של יהודי אלכסנדריה בתקופת רומא, ורשה: כתבי המכון לחכמת ישראל III, תרצ"א
מוסד האפותיקי בדיני התלמוד, בודפשט, תרצ"א
נכסיו של העבד בדיני התלמוד, ורשה: כתבי המכון לחכמת ישראל, תרצ"ה (בפולנית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב בן-יוסף (עורך) הסמינר הממלכתי למורי דת-משה בוורשה: קובץ מחקרים ומאמרים, תל אביב, 1985, עמ' 179
ישראל אוסטרזצר, בתוך: ידיעות גנזים, 81 (ניסן תשל"ג), שנה 10 כרך ה: סופרים עברים שנספו בשואה, עמ' 309–313