כוח ההגנה של פפואה גינאה החדשה

כוח ההגנה של פפואה גינאה החדשה
מדינה	פפואה גינאה החדשה
תקופת הפעילות	1973–הווה (כ־51 שנים)
כוח אדם
גיל הגיוס	20
זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה	1,568,210 גברים בגילאי 16–49 (2010); 1,478,965 נשים בגילאי 16–49 (2010)
מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה	1,130,951 גברים בגילאי 16–49 (2010); 1,137,753 נשים בגילאי 16–49 (2010)
גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס	67,781 גברים (2010); 65,820 נשים (2010)
כוחות פעילים	3,600
תקציב
תקציב שנתי	113.1 מיליון דולר אמריקאי (2014)
אחוזי תמ"ג	1.9% (2014)
	www.defence.gov.pg

כוח ההגנה של פפואה גינאה החדשה (באנגלית: Papua New Guinea Defence Force, או בקיצור: PNGDF) הוא הארגון הצבאי שמוטל עליו בעיקר ההגנה על שטחי פפואה גינאה החדשה מפני איום חיצוני, כמו גם תפקידים משניים לרבות משימות בעניינים לאומים וביטחון פנים.^[1]^[2]^[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. להרחיב בנושא היסטורי של הצבא לפני ואחרי הקמתו ב-1973.

מקורו של צבא זה בכוח צבאי שהציבה ממשלת אוסטרליה בשנות ה-50 בשטח פפואה גינאה החדשה לפני קבלת העצמאות שבזמנו ירש את "גדוד איי האוקיינוס השקט" של צבא אוסטרליה שהורכב במהלך מלחמת העולם השנייה על בסיס ילידים מגינאה החדשה. יחידות אלו שימשו בסיס לצבא הנוכחי שנוסד החל מינואר 1973.^[4]

לאורך היסטריה שלו על שלל גילגוליו הוא השתתף במספר פעולות והחל משנת 1973 עם קבלת העצמאות של המדינה הצבא לכך חלק גם במספר פריסות צבאיות וסיועה בחו"ל, כמו כן גם נלחם במספר התקוממויות וניסיונות הפיכה כמו זאת שהתרחשה באי בוגנוויל במשך עשור החל משנת 1988.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא זה נחשב לכוח "קטן ועני" יחסית לגודל מדינתו והוא מונה כ-2,500 איש (נכון ל-2014) המחולק לשלושה אגפים, יבשה, אוויר וים. לצבא מסופק פחות מ-2% מההוצאות הממשלתיות, תוך שהיא מקבלת סיוע ותמיכה משמעותית בהכשרה מאוסטרליה, ניו זילנד, ארצות הברית ומדינות אחרות. בדו"ח ההגנה לשנת 2013 הוכרז כי יש תוכניות שאפתניות ולהכפיל את הוצאות ההגנה ל-3% ולהגדיל את כוח האדם ל-5,000 איש עד 2017 ועד 2030 כוח האדם יגיע ל-10,000 איש.

אגף היבשה נמצא בפיקודו הישיר של המפקדה הראשית, בעוד לאגפים האוויר לים יש קצינים משלהם כחלק מאותה מפקדה. לצבא אין מפקד ראשי אלא כל הנתונים המרוכזים במפקדה הראשית מנוקזים הישר על ידי מפקד שמייעץ לשר הביטחון. כך שהצבא נמצא בשליטה של המועצה המבצעת (היא הממשלה) הלאומית באמצעות שר הביטחון.

אגף יבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגף היבשה מורכב משבעה יחידות הכוללות: שני גדודי חי"ר, גדוד הנדסה, יחידת קשר, מחלקת רפואה ממונעת, יחידת הכשרה ויחידה מיוחדת המתמחה בסילוק מטעני חבלה הנושאת את שמה של אותה היחידה ממלחמת העולם השנייה באי.

אגף ימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגף הימי מורכב מחמש ספינות סיור, שלוש ספינות נחיתה אוסטרליות לשעבר שאחת משמש לאימונים. שלוש ספינות סיור נוספות נמצאות בשלבי בנייה באוסטרליה, כדי להחליף את ספינות הסיור הישנות. המשימות העיקריות של האגף הימי הן סיור במימי החוף ותובל לכוחות היבשה. מפני שאזור המים הכלכלים של המדינה גדול מאוד בגלל קו החוף הארוך שלה, אגף הימי מסתמך במידה רבה על תמונות לוויין כדי לפקח על שטחים אלה. הסיור בדרך כלל לא יעיל עקב תקציב לקוי שלעיתים קרובות לא מאפשרים את השימוש בכלי שיט אלה.