חיל אוויר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חיל אוויר הוא הזרוע הצבאית הלאומית האחראית על הלוחמה האווירית. תפקידו להשיג עליונות אווירית, לבצע משימות הפצצה אסטרטגיות וטקטיות, ומתן תמיכה לכוחות היבשה והים בקרב המשולב. המונח חיל אוויר עשוי להתייחס גם למסגרת ארגונית המהווה מערך מבצעי בתוך חיל-האוויר הלאומי או בזרועות האחרות של הכוחות המזוינים.

F-15Es dropping JDAMs in Afghanistan.jpg

כוחות האוויר מורכבים בדרך משילוב של כלי טיס כגון מטוסי קרב, מפציצים, מסוקי קרב, מטוסי ומסוקי תובלה, מטוסי ריגול, מטוסי לוחמה אלקטרונית,, כלי טיס בלתי מאוישים ועוד.

חיילות אוויר רבים אחראים גם על מערך ההגנה אווירית ומערכות התרעה נגד טילים. חלק מחילות האוויר אחראים גם על הפעלת טילים בליסטיים בין יבשתיים (ICBM). במדינות ברית המועצות לשעבר, כוח ההגנה האווירית מהווה זרוע עצמאית.

התמחויות רבות נדרשות על ידי כל חילות האוויר. כוחות האוויר מורכבים מצוותי אוויר ותמיכה משמעותית של צוותי הקרקע, לוגיסטיקה, תחזוקה, חימוש, כוחות אבטחה, מודיעין, שליטה ובקרה תמיכה בחלל וסייבר ועוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות האוויר הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח האווירי הראשון בעולם היה שירות התעופה של צבא צרפת שהוקם בשנת 1909[1]. בשנת 1911, במהלך מלחמת איטליה-טורקיה, ביצעה איטליה לראשונה אי פעם משימות סיור והפצצה מהאוויר נגד עמדות טורקיות בשטח לוב. במהלך מלחמת העולם הראשונה היו בצרפת, גרמניה, איטליה, האימפריה הבריטית והאימפריה העות'מאנית כוחות אוויר משמעותיים של מטוסים וספינות אוויר.

חיל האוויר המלכותי הבריטי (RAF) היה הראשון שהוכר כזרוע עצמאית. הוא נוסד ב־1918 על ידי מיזוג שירות האוויר של הצבא הבריטי ושל הצי המלכותי. עם הקמתו היו ל- RAF למעלה מ -20,000 מטוסים. במהלך העשורים הבאים הקימו רוב מדינות הכתר הבריטי כוחות אוויר עצמאיים משלהן. חיל האוויר הדרום אפריקני הוקם ב־1920 וחיל האוויר המלכותי האוסטרלי הוקם זמן קצר לאחר מכן ב־1921. חיל האוויר המלכותי הקנדי הוקם בסוף מלחמת העולם הראשונה אך הפך לעצמאי רק בשנת 1938. באופן דומה, חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד הוקם בשנת 1923 אך נפרד מהצבא רק 1937.

מדינות אחרות בהשפעת בריטניה הקימו גם הן כוחות אוויר עצמאיים משלהן. לדוגמה, חיל האוויר המלכותי המצרי הוקם בשנת 1937 כאשר התעופה הצבאית המצרית הופרדה מפיקוד הצבא. חיל האוויר המלכותי האיטלקי נוסד בשנת 1923, חיל האוויר הפיני הוקם כזרוע נפרדת ב־1928, חיל האוויר הצ'יליאני נוסד בשנת 1930, חיל האוויר הברזילאי בשנת 1941 וחיל האוויר הארגנטינאי בשנת 1945. חיל האוויר של ארצות הברית וחיל האוויר הפיליפיני הוכרו כזרוע עצמאית רק בשנת 1947. חיל האוויר הישראלי שהתפתח משירות האוויר של ההגנה. הוקם עם צה"ל ב־18 במאי 1948.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לוחמה אווירית במלחמת העולם הראשונה

במלחמת העולם הראשונה הטילה גרמניה פצצות על ערים בריטיות מספינות אוויר צ'פלין והייתה למדינה הראשונה שארגנה התקפות אוויריות קבועות על תשתיות האויב. שירות האוויר היה עדיין מיזם חדש, המטוסים היו פרימיטיביים למדי, הגיעו למהירויות דומות לזו של מכוניות מודרניות והרכיבו נשק וציוד מינימלי. מטוסים לא אמינים והכשרה מוגבלת הביאו לתוחלת חיים נמוכה בקרב הטייסים הצבאיים הראשונים אך גם לאלופי הפלות.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לוחמה אווירית במלחמת העולם השנייה

עם תחילת מלחמת העולם השנייה הפכו המטוסים בטוחים, מהירים ואמינים יותר ותפסו את מקומן של ספינות האוויר. חיל האוויר הגדול ביותר בעולם עם תחילת המלחמה בשנת 1939 היה חיל האוויר האדום הסובייטי, ואף על פי שדולדל מאוד, הוא יבצע את הפעולות האוויריות הגדולות ביותר של מלחמת העולם השנייה בארבע שנות הלחימה עם הלופטוופה הגרמני.

הקרב האווירי החשוב ביותר של המלחמה הוא ככל הנראה הקרב על בריטניה אשר התרחש במשך מספר חודשים במהלך 1940 מעל בריטניה ותעלת למאנש בין ה-RAF הבריטי ללופטוואפה הגרמני. פעולות בולטות נוספות כוללות את הפצצת בעלות הברית על גרמניה בשנים 1942–1945, ופעולות חיל האוויר הסובייטי בחזית המזרחית. ללוחמה האווירית בזירת האוקיינוס השקט הייתה משמעות אסטרטגית דומה לקרב על בריטניה, אך התנהלה במידה רבה על ידי האוויריות של הצי האמריקאי והצי היפני ולא על ידי חילות האוויר.

הפצצה אסטרטגית התפתחה כבר בשנות השלושים של המאה -20 על ידי היפנים בסין ועל ידי הגרמנים במהלך מלחמת האזרחים בספרד. תפקיד זה של המפציץ השתכלל במהלך מלחמת העולם השנייה. הצורך ליירט מפציצים אלה גם ביום וגם בלילה, האיץ את התפתחויות מטוסי הקרב. המלחמה הסתיימה כאשר מפציצי B-29 סופרפורטרס של חיל האוויר של צבא ארצות הברית הטילו פצצות אטום על הירושימה ונגאסאקי ביפן באוגוסט 1945.

המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר של ארצות הברית (USAF) הפך לזרוע עצמאית בשנת 1947. עם תחילת המלחמה הקרה, הן ה- USAF והן חיל האוויר הסובייטי בנו כוח מפציצים אסטרטגיים בעלי יכולת גרעינית. במהלך תקופה זו חלה התקדמות טכנולוגית נרחבת: מנוע הסילון, הטיל, המסוק, והתדלוק האווירי.

מלחמת קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לוחמה אווירית במלחמת קוריאה

במלחמת קוריאה התנגשו בפעם הראשונה באופן ישיר חילות האוויר של ארצות הברית ושל ברית המועצות, ומטוסי המיג 15 הסובייטיים הוכיחו את עליונותם על המטוסים המערביים. במלחמה זו פעלו לראשונה מטוסי בוכנה לצד מטוסי סילון מהדור הראשון והוכחה עליונותו של האחרון.

מלחמת ווייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת ווייטנאם התאפיינה בלוחמה המתמשכת באזורים מוכי טילים והביאה לפיתוחם של אמצעים לדיכוי ההגנה אווירית כגון מטוסי ויילד ויזל. שימוש מסיבי נעשה במסוקי סער כגון ה-UH-1, כמו כן התפתח תחום חדש של מסוקי קרב כמו ה-AH-1. בשלבים המאוחרים של המלחמה החלו האמריקאים להשתמש בנשק מונחה.

מלקחי מלחמת וייטנאם פותחו מטוסי דור רביעי שהותאמו לקרבות אוויר וכללו יכולות רב משימתיות ונשיאת חימוש מתקדם. כמו כן פותחו מטוסים חמקנים שיכלו להחזיר את גורם ההפתעה למערכה האווירית. בנוסף המשיך פיתוח מסוקי הקרב שעתה יועדו בנוסף למשימות סיוע אווירי קרוב גם למשימות ציד טנקים.

מלחמת המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת המפרץ ב-1991 נבחנו לקחי מלחמת וייטנאם והודגמה יכולתו של הכוח האווירי. התקיפות הראשונות באמצעות טילי שיוט טומאהוק, מפציצים חמקנים F-117 נייטהוק עם חימוש מונחה לייזר וכלי טיס חמושים בטילים נגד מכ"ם, הרסו את מערך ההגנה האווירית העיראקית עוד לפני שהחלה התקיפה הקרקעית. לכוחות הקואליציה שכללו למעלה מ -2,250 מטוסי קרב לעומת כ -500 מטוסי מיג -29 ומיראז' F1 עיראקים, הייתה עליונות אווירית מוחצת.

המלחמה בטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת המלחמה בטרור נעשה שימוש בכלי טיס מאוישים מרחוק הן לביצוע טיסות סיור ותצפית, והן לביצוע תקיפות כירורגיות.

ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הארגוני של חיילות האוויר משתנה בין המדינות: חלק מחילות האוויר (כמו חיל האוויר של ארצות הברית וחיל האוויר הבריטי) מחולקים לפיקודים, קבוצות, כנפות וטייסות; לאחרים (כמו חיל האוויר הסובייטי) יש מבנה ארגוני בדומה לצבא היבשה. בחיל האוויר הסיני מטה החיל מורכב מארבעה אגפים: פיקוד, פוליטי, לוגיסטי וציוד, המשקף את ארבעת האגפים של צבא השחרור העממי.

סימול שם היחידה כוח אדם מספר מטוסים יחידות כפופות דרגת המפקד
XXXXXX + חיל האוויר כל כוחות האוויר כל כוחות האוויר כל הפיקודים הראשיים גנרל
XXXXX פיקוד ראשי[2], חיל אוויר טקטי[3] או זרוע משתנה משתנה על פי אזור או תפקיד (מספר היחידות משתנה) לוטננט גנרל
XX זרוע, דיוויזיה אווירית משתנה משתנה 2+ קבוצות מייג'ור גנרל
X או III קבוצה, רגימנט 5,000-1,000 100-48 2+ כנפות בריגדיר גנרל או

קולונל

III או X כנף, בסיס חיל אוויר 1,000-300 48-17 3+ טייסות קולונל
II טייסת 300-100 24-16 3+ גפים לוטננט קולונל
••• גף 100-20 6-4 2 מבנים + צוות קרקע מייג'ור

כוחות קרקע בחילות אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כוחות הקרקע והכוחות המיוחדים של חילות האוויר

אבטחת בסיסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות החי"ר של חילות האוויר הם כוחות אבטחה והגנת נכסי החיל. קיימים חיילות אוויר בהם בנוסף להגנת הבסיסים, הם מספקים הגנה לכוחות משלוח הפרוסים בחו"ל. רגימנט חיל האוויר המלכותי למשל, מאומן גם לבצע פשיטה מוצנחת והשתלטות על שדות תעופה.

מבצעים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות אוויר מיוחדים קיימים בחלק מחילות האוויר. הם מהווים זרוע קרקעית לתמיכה במבצעי חיל האוויר. המשימות העיקריות כוללות סיורי מודיעין, תצפית וציון מטרות לנשק מונחה, חיפוש והצלה קרבי, איתור והפעלת שדות תעופה קדמיים ובקרת אוויר קדמית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוקם כ- Établissement Militaire d'Aviation "מפעל התעופה הצבאית" ובשנת 1934 הפך חיל האוויר הצרפתי לזרוע עצמאית "צבא האוויר" Armée de l'Air
  2. ^ כגון מפקדות ראשיות בחיל האוויר האמריקאי
  3. ^ כגון אוויריית זרוע היבשה או הצי


T-34 76 Westerplatte p d.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.