כוס כימית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוגי כוסות כימיות שונים

כוס כימית היא כלי המשמש לערבוב, לאידוי ולחימום נוזלים. על פי רוב היא גלילית בצורתה ובעלת תחתית ישרה. רוב הכוסות הכימיות מצוידות בפייה, המאפשרת לרוקנן בקלות מתכולתן. נפח הכוס נע בין מיליליטרים בודדים למספר ליטרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלי נכנס לשימוש בשנת 1453.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

(א) כוס כימית של גריפין (ב) כוס כימית של ברצליוס (ג) כוס שטוחה או כוס לגיבוש
  • (א) כוס כימית שהכניס לשימוש ג'ון ג'וזף גריפין שגובהה גדול פי 1.4 מקוטרה. כוס זו היא הנפוצה ביותר.
  • (ב) כוס כימית הנקראת על שמו של ברצליוס, שגובהה גדול פי שניים מקוטרה. כוס זו משמשת בעיקר לטיטרציה.
  • (ג) בכוס זו נעשה שימוש גם בתהליך הגיבוש וגם על מנת לחמם בה פריטים אחרים.

הכוס הכימית נבדלת מבקבוקוני מעבדה ("קולבה") בכך שדפנותיה ישרות ואנכיות למשטח שעליו היא מונחת. יוצאת מכלל זה היא הכוס הכימית המכונה "כוס פיליפ".

חומר גלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוסות הכימיות מיוצרות מזכוכית (כיום בעיקר מזכוכית בורוסיליקט), אך לעתים גם מפלסטיק (בעיקר מפוליאתילן, פוליפרופילן, טפלון) וממתכות (פלדת אל-חלד, אלומיניום).

סימון חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוס הכימית מסומנת בשנתות, שאין בכוחן לשמש למדידה מדויקת, אך נועדו לאפשר הערכת נפח גסה. על מנת להגן על תכולת הכוס, ניתן לכסותה על ידי כוס גדולה יותר או באמצעות זכוכית שעון. האפשרות השנייה בטיחותית יותר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]