כיכר א-תחריר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיכר א-תחריר
Tahrir Square in 1941.jpg
מידע על המבנה
סוג כיכר עירונית
עיר קהיר
מדינה מצריםמצרים  מצרים
קואורדינטות 30°02′40″N 31°14′09″E / 30.044422°N 31.235696°E / 30.044422; 31.235696 קואורדינטות: 30°02′40″N 31°14′09″E / 30.044422°N 31.235696°E / 30.044422; 31.235696 
(למפת קהיר רגילה)
Location map Cairo.png
 
כיכר א-תחריר
כיכר א-תחריר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כיכר א-תחריר בלילה

כיכר א-תחרירערבית: ميدان التحرير, מידאן א-תחריר, "כיכר השחרור") היא כיכר גדולה במרכז קהיר. בעבר נקראה הכיכר "כיכר איסמעיליה", על שם איסמעיל פאשה, שליט מצרים בין 1863 ל-1879. אחרי מהומות 1919 הכיכר נודעה ברבים ככיכר "א-תחריר" (שחרור), וב-1952, אחרי מהפכת הקצינים החופשיים, הפך שם זה לשמה הרשמי.

סביב הכיכר מספר מבני ציבור חשובים, בהם המוזיאון המצרי, מטה המפלגה הלאומית הדמוקרטית, בניין ה"מוגמע" המשמש משרדי ממשלה שונים, מטה הליגה הערבית, קמפוס האוניברסיטה האמריקאית, ומלון הנילוס. את באי הכיכר משרתת תחנת המטרו על שם אנואר סאדאת.

הכיכר שימשה זירה לכמה מההפגנות והעצרות הגדולות בתולדות מצרים, בהן מהומות הלחם ב-1977, הפגנות נגד מלחמת עיראק, וסדרת ההפגנות בתחילת 2011 שהובילה לפרישתו של נשיא מצרים חוסני מובארכ.

שימוש ציבורי והפגנות בכיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיכת 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההפיכה במצרים (2011)

לאחר ההפיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר א-תחריר המשיכה להיות סמל ההפיכה גם לאחריה, בחגיגות 'יום השנה לדמוקרטיה' וביקורים של אישים מכובדים רבים מהעולם. דיוויד קמרון ראש ממשלת בריטניה, קתרין אשטון הנציגה העליונה לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי, מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון, וקווין ראד, שר החוץ האוסטרלי הם חלק מהשמות הבולטים שביקרו בכיכר לאחר מהפכת 2011.

אחת הספינות אשר היו אמורות להצטרף למשט השני לעזה נקראה תחריר על שם כיכר תחריר. המשט לא יצא לפועל.

ב-29 ביוני 2011 משטרת מצרים תקפה צעירים מצרים אשר התפרעו בכיכר, באמצעות גז מדמיע ואמצעים נוספים. הצעירים דרשו הליכי משפט מהירים יותר במשפטם של פקידים בכירים שסולקו ממעמדם במהלך הפיכת 2011. משרד הפנים המצרי הטיל את האשמה במתיחות על קבוצות חתרניות שונות.

ב-1 ביולי 2013 הוצתו מחדש מחאות העם המצרי, במהלכן התמלאה כיכר תחריר במאות אלפי מפגינים המנופפים בדגלי המדינה וקוראים להדיח את הנשיא המכהן החדש מוחמד מורסי.

{| align=right|

|}

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים אסא, כשמרקס וניטשה נפגשו בכיכר תחריר, הוצאת דרור לנפש, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]