לדלג לתוכן

כיכר תחריר (קהיר)

כיכר תחריר
مَيْدَان التَّحْرِير
כיכר תחריר כפי שצולמה ב-2020
כיכר תחריר כפי שצולמה ב-2020
כיכר תחריר כפי שצולמה ב-2020
מידע כללי
סוג כיכר עירונית עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום קהיר
מדינה מצריםמצרים
קואורדינטות 30°02′40″N 31°14′09″E / 30.044444444444°N 31.235833333333°E / 30.044444444444; 31.235833333333
(למפת קהיר רגילה)
 
כיכר תחריר
כיכר תחריר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כיכר א־תחרירערבית: ميدان التحرير, תעתיק מדויק: מידאן א־תחריר, "כיכר השחרור") היא כיכר גדולה במרכז קהיר. בעבר נקראה הכיכר "כיכר איסמעיליה", על שם איסמעיל פאשה, שליט מצרים בין 1863 ל־1879. אחרי מהומות 1919 הכיכר נודעה בכינוייה ככיכר "א־תחריר" (השחרור), וב־1952 במקביל לסיום מהפכת הקצינים החופשיים המצריים, הפך כינוי זה לשמה הרשמי.

סביב הכיכר מספר מבני ציבור חשובים, בהם המוזיאון המצרי, מטה המפלגה הלאומית הדמוקרטית, בניין ה"מוגמע" המשמש משרדי ממשלה שונים, מטה הליגה הערבית, קמפוס האוניברסיטה האמריקאית, ומלון הנילוס. את באי הכיכר משרתת תחנת המטרו על שם אנואר סאדאת.

הכיכר שימשה זירה לכמה מההפגנות והעצרות הגדולות בתולדות מצרים, בהן מהומות הלחם ב־1977, הפגנות נגד מלחמת עיראק, וסדרת ההפגנות בתחילת 2011 שהובילה לפרישתו של נשיא מצרים חוסני מובארכ.

שימוש ציבורי והפגנות בכיכר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיכר תחריר כפי שצולמה בפברואר 2011 במהלך האביב הערבי

הכיכר שימשה זירה לכמה מההפגנות והעצרות הגדולות בתולדות מצרים, בהן מהומות 1919, מהפכת הקצינים החופשיים (1952), מהומות הלחם (1977), הפגנות נגד מלחמת עיראק (2003), השביתה הכללית במצרים (2008) והמהפכה במצרים (2011).

לאחר המהפכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר א־תחריר המשיכה להיות סמל המהפכה גם לאחריה, בחגיגות 'יום השנה לדמוקרטיה' וביקורים של אישים מכובדים רבים מהעולם. דייוויד קמרון ראש ממשלת בריטניה, קתרין אשטון הנציגה העליונה לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי, מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון, וקווין ראד, שר החוץ האוסטרלי הם חלק מהשמות הבולטים שביקרו בכיכר לאחר מהפכת 2011.

אחת הספינות אשר היו אמורות להצטרף למשט השני לעזה נקראה תחריר על שם כיכר תחריר. המשט לא יצא לפועל.

ב־29 ביוני 2011 משטרת מצרים תקפה צעירים מצרים אשר התפרעו בכיכר, באמצעות גז מדמיע ואמצעים נוספים. הצעירים דרשו הליכי משפט מהירים יותר במשפטם של פקידים בכירים שסולקו ממעמדם במהלך מהפיכת 2011. משרד הפנים המצרי הטיל את האשמה במתיחות על קבוצות חתרניות שונות.

ב־1 ביולי 2013 הוצתו מחדש מחאות העם המצרי, במהלכן התמלאה כיכר תחריר במאות אלפי מפגינים המנופפים בדגלי המדינה וקוראים להדיח את הנשיא המכהן החדש מוחמד מורסי. מורסי אכן הודח וב־8 ביוני 2014 החל עבד אל־פתאח א־סיסי לכהן כנשיא מצרים. מאז כניסתו לתפקיד מקפיד א־סיסי להציב כוחות משטרה באופן קבוע בכיכר א־תחריר כדי למנוע מראש מהומות ופעולות מחאה.

ב־19 באוקטובר 2023 פעילים פרו פלסטינים הפגינו בכיכר בשל תקיפות צה"ל בעזה במסגרת מלחמת חרבות ברזל.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כיכר תחריר בוויקישיתוף