כיכר לורטו
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
כיכר עירונית  |
| על שם |
לורטו |
| מיקום |
מילאנו |
| מדינה |
איטליה |
| קואורדינטות | 45°29′10″N 9°13′00″E / 45.48623056°N 9.21676667°E |
|
(למפת מילאנו רגילה)   כיכר לורטו  | |
  | |
פיאצלה לורטו (באיטלקית: Piazal Luret; בניב מילאנו: AFI : [pja'ʦa:l lurɛt]) היא כיכר במילאנו, הממוקמת בקצה קורסו בואנוס איירס ובתחילתן של ויאלה מונזה ודרך פדובה. לכיכר זו הובאו בשנת 1945 גופותיהם של בניטו מוסוליני ובכירים נוספים מהשלטון הפשיסטי באיטליה, והוצגו לקהל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת דוכסות מילאנו, ליד הכיכר עמדה כנסיית סנטה מריה די לורטו - המוקדשת למדונה של לורטו.
לאחר הריסתה ובנית הכיכר, על תוואי הדרך ההיסטורית שהחלה מפורטה ונציה וחיברה בין מילאנו לווילה המלכותית של מונזה, נקראה בשם פיאצלה לורטו.
בשנת 1856, בעיצובו של המעצב קלאודיו ברנאצ'י מהאקדמיה לאמנויות יפות בְּרֵרָה, הוקם ביתן עץ זמני בסגנון נאו-רומנסקי לומברדי כדי לקבל בברכה את כניסתם לעיר של הקיסר פרנץ יוזף ורעייתו אליזבת ביום חמישי 15 בינואר 1857, במהלך מסעם הדיפלומטי בממלכת לומברדיה-ונציה.[1]
במהלך מלחמת העולם השנייה, בטבח פיאצלה לורטו שהתרחש ב-10 באוגוסט 1944, ירו כמה חיילים מהלגיון האוטונומי הנייד אטורה מוטי בחמישה עשר פרטיזנים אנטי-פשיסטים על המדרכה בין ויאלה אנדריאה דוריה לקורסו בואנוס איירס (אנדרטת ההנצחה הנוכחית הועברה למרכז ויאלה אנדריאה דוריה).
גופותיהם של בניטו מוסוליני, שנהרג בג'ולינו די מצגרה ב-28 באפריל 1945, של קלרטה פטאצ'י ו-18 בכירים נוספים של השלטון הפשיסטי באיטליה, שהובאו למילאנו, הוצגו בפיאצלה לורטו בסביבות השעה 3 לפנות בוקר.[2] באותו מקום שבו נורו והושארו חשופות לציבור גופות חמישה עשר הפרטיזנים ב-10 באוגוסט 1944, שם נפרקו גופותיהם של מוסוליני ומקורביו ונותרו חשופות לציבור.
צוערים מחטיבת גריבלדי 110 עמדו על המשמר עד 7 בבוקר.[2] ככל שחלפו השעות, יותר ויותר אנשים התאספו בפיאצלה לורטו, עד כדי כך ששירות הביטחון, שהורכב מכמה פרטיזנים וכבאים, החליט לתלות את הגופות הפוך מתקרת תחנת הדלק בצומת קורסו בואנוס איירס,[3] כדי שיוכלו להיראות על ידי כולם ללא סיכון לקהל.
הגופות, עליהן נוספה גם זו של אקילה סטראצ'ה, לשעבר מזכיר ה-PNF (המפלגה הפשיסטית) שנעצר ברחובות מילאנו בעת ריצה ונורה בגב לאחר משפט שדה,[4][5] נותרו חשופות במשך מספר שעות, במופע של עלבונות, יריקות וזעם, עד שבלחץ שלטונות צבא בעלות הברית, המודאגים מאבדן שליטה על הסדר הציבורי, הועברו הגופות לחדר המתים.
מיד לאחר מלחמת העולם השנייה באיטליה, לאחר שחרור מילאנו, נקראה הכיכר לזמן קצר כיכר חמישה עשר המרטירים, לזכר הפרטיזנים שנורו, ולאחר מכן חזרה לשמה הקודם. במאי 2005 הציע הפילוסוף והסופר סטפנו זקי, חבר המועצה לתרבות במועצת ראש העיר גבריאל אלברטיני ששלט בעיריית מילאנו, לשנות את שמה של הכיכר פיאצה דלה קונקורדיה.
בניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בפינה עם viale Monza n. 2, נמצא Palazzo di Fuoco, שנבנה מ--1959 עד 1962 על בסיס עיצוב של ג'וליו מינולטי וג'וזפה קיודי.[6]
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
-
תמונה המתוארכת לשנות החמישים -
גלויה של פיאצלה לורטו בשנת 1948, חלק מתחנת הדלק שבה נתלו גופותיהם של מוסוליני, קלרטה פטאצ'י ובכירי השלטון הפשיסטי האחרים ב-29 באפריל 1945 נראה בפינה הימנית התחתונה. בצד ימין של הגלויה, ניתן לראות את מלון טיטאנוס, בנין רב עוצמה משנת 1928. שנהרס בשנת 1965 במטרה לפנות למקום למשרדים חדשים שנבנו בשנות השמונים. -
גלויה של פיאצלה לורטו בשנות ה-50 במבט דרומה, היכן שתחנת הדלק שבה נתלו הגופות ב--1945עדיין נראית בבירור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "La visita dell'imperatore Francesco Giuseppe nel 1857".
- ^ 1 2 Fondazione ISEC - cronologia dell'insurrezione a Milano 24-30 aprile 1945
- ^ Dove ora sorge il palazzo dove hanno sede al piano terra le filiali di Banco BPM (ex Banca Popolare di Milano) e del fast food McDonald's
- ^ Giorgio Pisanò, Storia della guerra civile in Italia, cfr. fotografie alle pp. 1586 e 1587
- ^ Ibidem, p. 1606
- ^ Milano. Guida all'architettura moderna. Bologna: Zanichelli. 1980. p. 327. ISBN 88-08-05210-9.