כלא פאוויאק
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית סוהר  |
| מיקום |
ורשה |
| מדינה |
פולין |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1835 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1835 |
| אדריכל |
אנריקו מרקוני |
| קואורדינטות | 52°14′47″N 20°59′26″E / 52.246388888889°N 20.990555555556°E |
|
(למפת ורשה רגילה)   כלא פאוויאק | |
  | |
פאוויאק (בפולנית: Pawiak) היה כלא שנבנה בשנת 1835 בוורשה בירת פולין הקונגרסאית.
במהלך המרד בינואר 1863 היה פאוויאק מחנה מעבר לפולנים שנדונו על ידי רוסיה לגירוש לסיביר.
במהלך מלחמת העולם השנייה והכיבוש הגרמני של פולין שימש פאוויאק את הגרמנים. בשנת 1944 הוא הושמד במרד ורשה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלא פאוויאק קיבל את שמו משם הרחוב, Ulica Pawia (בפולנית: "רחוב הטווס").
הוא נבנה בשנים 1829–1835 בעיצובם של אנריקו מרקוני (אנ') ופרידריק פלוריאן סקרבק (אנ'), רפורמטור הכלא וסנדקו של המלחין פרדריק שופן. במהלך המאה ה-19 היה הכלא תחת שליטה צארית שכן ורשה הייתה חלק מהאימפריה הרוסית. היה זה הכלא הראשי של מרכז פולין, ונכלאו בו אסירים פוליטיים ופושעים גם יחד.[1]
במהלך מרד ינואר 1863 שימש הכלא כמחנה מעבר לפולנים שנדונו על ידי האימפריה הרוסית לגירוש לסיביר.
לאחר שפולין קיבלה את עצמאותה ב-1918 הפך כלא פאוויאק לבית הכלא הראשי של ורשה לפושעים (נשים נעצרו בכלא סרביה הסמוך).
לאחר הפלישה הגרמנית לפולין ב-1939, הפך כלא פאוויאק לכלא גסטפו גרמני. כ-100,000 איש נכלאו בו, כ-37,000 הוצאו בו להורג בעינויים או במהלך מעצרם, וכ-60,000 הועברו למחנות ריכוז נאציים. יהודים רבים עברו דרך פאוויאק וסרביה לאחר הקמת גטו ורשה בנובמבר 1940 ובמהלך הגירוש הראשון ביולי עד אוגוסט 1942.[2] מספרים מדויקים אינם ידועים, שכן ארכיון הכלא מעולם לא נמצא.
במהלך מרד גטו ורשה הפך כלא פאוויאק לבסיס תקיפה גרמני. סוהרי פאוויאק, בפיקודו של פרנץ בורקל, התנדבו לצוד יהודים.
ב-19 ביולי 1944 הוואכמייסטר (שומר) האוקראיני פטרנקו וכמה אסירים ניסו בריחה המונית מהכלא, בעזרת התקפה מבחוץ, אך נכשלו. פטרנקו ואחרים התאבדו. ההתקפה מבחוץ נתקלה במארב והושמדה כמעט לחלוטין. למחרת, כתגמול, הוציאו הגרמנים להורג יותר מ-380 אסירים. המחתרת הפולנית אישרה את התוכנית אך חזרה בה מבלי שהצליחה להתריע בפני יושבי הכלא על ביטול התוכנית.
שילוח השבויים הסופי התקיים ב-30 ביולי 1944, יומיים לפני פרוץ מרד ורשה ב-1 באוגוסט. 2,000 גברים ו-400 הנשים הנותרות נשלחו לגרוס-רוזן ולראוונסבריק. לאחר מכן כבשו המורדים הפולנים את האזור אך איבדו אותו לכוחות הגרמנים. ב-21 באוגוסט 1944 ירו הגרמנים במספר לא ידוע של אסירים שנותרו ושרפו ופוצצו את הבניינים.[2]
לאחר מלחמת העולם השנייה, המבנים לא נבנו מחדש. מחצית מהשער ושלושה תאי מעצר שרדו.[3] מאז 1990 שוכן במרתף שבמקום מוזיאון אשר יחד עם "מאוזוליאום המאבק והקדושה" מהווה את "מוזיאון העצמאות".
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
הריסות רחוב דז'יילנה 27, ליד כלא פאוויאק, שם הוצאו להורג פולנים ויהודים על ידי הגרמנים -
אתר כלא פאוויאק -
הריסות שער כלא פאוויאק -
עץ זיכרון
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך על כלא פאוויאק באנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
- היסטוריה של הכלא
- רשימת אסירים, 1939–1945
- 'פאוויאק – אתר ההוצאה להורג בוורשה' – אוסף עדויות אסירים בנוגע לכלא פאוויאק בשנים 1939–1945
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hirshaut, Julien (1982). Jewish Martyrs Of Pawiak (1 ed.). New York: Holocaust Publications, Inc. p. 25. ISBN 0-89604-041-0.
- ^ 1 2 History of the prison (אורכב 27.04.2010 בארכיון Wayback Machine) - official website of the museum
- ^ "Pawiak Prison Museum". www.lonelyplanet.com.