כלותיו של ישו
| סוגה | דרמה תקופתית |
|---|---|
| יוצרים | פני צ'פמן, ליאם מילר |
| כותבים | ג'ון אלסופ, סו סמית |
| בימוי | קן קמרון |
| שחקנים |
ברנדה פריקר  |
| ארץ מקור |
אוסטרליה |
| מספר עונות | 1 |
| מספר פרקים | 6 |
| הפקה | |
| אורך פרק | 55 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור |
תאגיד השידור האוסטרלי |
| תקופת שידור מקורית | 4 בספטמבר 1991 – 9 באוקטובר 1991 |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
כלותיו של ישו (באנגלית: Brides of Christ) היא מיני-סדרת טלוויזיה אוסטרלית-אירית-בריטית, ששודרה לראשונה ב-1991. העלילה מתרחשת במנזר נשים באוסטרליה, ובבית-הספר לנערות המנוהל על ידי הנזירות, על רקע התהפוכות החברתיות של תהפוכות שנות ה-60: ועידת הוותיקן השנייה, המהפכה המינית ומלחמת וייטנאם.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השנה היא 1962. דיאן מרקהם, המסיימת תואר שני בספרות באוניברסיטת סידני ועומדת להינשא, עוברת חוויה דתית עזה ונזכרת בחזיון של הבתולה שהיה לה כילדה. לאכזבת אמה וארוסה, היא מבטלת את הנישואין ונכנסת כמועמדת למנזר "סאנטו ספיריטו". שם היא בולטת בין המועמדות האחרות, רובן בנות למשפחות מהגרים איריות מן הכפר. היא מתמרדת נגד מורתן, האחות אגנס הקשוחה והקנאית, ושוללת את הפילוסופיה והתאולוגיה הסכולסטית שזו מנסה ללמד אותן. דיאן מתחברת עם ורוניקה, צעירה פשוטה ותמה. השתיים מתקבלות כנזירות-חניכות, ונעשות לאחיות קתרין ומרים פאולוס. כשאגנס שומעת מפאולוס דברי ביקורת על הכנסייה, היא מבינה שקתרין שתלה בראשה את הדברים. שתי החניכות מופרדות, וקתרין מצווה לשרוף את היומן בו כתבה את מחשבותיה.
ב-1965, קתרין שבה ל"סאנטו ספיריטו" בתור מורה. תלמידה חדשה בשם פרנסס אחוזת חרדה כשאמה מגלה לה שהתגרשה מאביה בגירושין אזרחיים, ושהיא מתכוונת להינשא מחדש, בברכת הכנסייה או בלעדיה. הבישוף שולל מן האם היתר להינשא מחדש; היא נישאת בטקס אזרחי ולפיכך מנודה ומנועה מלהשתתף בקונפירמציה של בתה. כשהדבר מתגלה, פרנסס ואמה סובלות השפלות ובידוד חברתי. אמה מפצירה בה להיוותר קתולית.
בשנת הלימודים הבאה, ועידת הוותיקן השנייה עורכת גל רפורמות נוסף, והנזירות ב"סאנטו ספיריטו" נדרשות לפתוח לדיון את תקנון המסדר ולהחליט בעצמן. אגנס מתחלחלת לשמע הצעותיה של קתרין, המצליחה במשורה: הגלימות הכבדות מוחלפות בתלבושת אוורירית יותר, ומספר מנהגים מבוטלים. אם המנזר אמברוזיוס מתאהבת במורה החילוני החדש המגיע למנזר, איאן מק'גרגור, ודעתה מוסחת מהפילוג המתעצם בין תומכות קתרין ואגנס. כשהוא מתגלה כרדיקל סוציאליסטי, היא מגינה עליו מפני ההורים הזועמים. לבסוף, כשנזירה ישישה בשם פילומנה (שהכנסייה הוציאה את הקדושה שעל שמה נקראה מן הלוח הליטורגי) מנסה להתאבד נוכח קשייה להסתגל לחידושים, אמברוזיוס מתעשתת. היא מפטרת את המורה, מחד, ומאידך כופה את הרפורמות על כולן.
תלמידה בשם רוזמרי מגלה סקרנות מינית ומתקוממת נגד הרוח המוסרנית והנוקשה בה נלמד הנושא בבית-הספר. בזעמה על משפחתה השמרנית ועל הנזירות, היא נעשית מרדנית ובוטה יותר ויותר. רוזמרי מתאהבת בדומיניק, אחיה של תלמידה אחרת, המגויס למלחמת וייטנאם (שאוסטרליה משתתפת בה). היא הרה לו ומסולקת מבית-הספר כעונש.
מרים פאולוס נתקלת בחבר ילדות, הכומר ג'ק דלונטי, איש האגף הרדיקלי בכנסייה. היא מתאהבת בו לאחר שהוא דורש בגנות וייטנאם ובעד רפורמה עמוקה בהרבה ממה שהוותיקן אישר. כשג'ק פורש מן הכמורה בטרם יסולק, היא עוזבת את החיים הדתיים והם מתארסים. שניהם נאלצים להתמודד עם העוני וקשיי החיים שאינם מורגלים בהם, והמתח ביניהם מתחדד כשג'ק נוטה לאתאיזם בעוד ורוניקה נותרת קתולית אדוקה. היא אינה עומדת בכך, מתקבלת מחדש ונודרת את נדריה הנצחיים.
ב-25 ביולי 1968, האפיפיור מוציא אנציקליקה לגבי שימוש באמצעי מניעה. קתרין מצפה לכך שיתיר את השימוש בהם, ומזדעזעת כשהם נותרים אסורים. הבישוף מודיע לנזירות כי הוא יודע שרבים מהליברלים בכנסייה מאוכזבים, אך אל להם לנהל על כך דיון ציבורי. כשאמה של אחת התלמידות גורמת לעצמה להפלה מוקדמת מסוכנת, בגלל חששה מלידה נוספת, קתרין מתמרדת. היא מסרבת לצנזר מאמר בעיתון בית-הספר שכתבה פרנסס, ובו מחאה קשה על האיסור, ובעקבות כן פרנסס מסולקת. קתרין עוזבת את המנזר, שבה לחיים החילוניים ונעשית לסופרת. בהקראת ספרה הראשון נוכחות אחיותיה לשעבר.
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'וזפין ביירנס – דיאן מרקהם/האחות קתרין
- ליסה הנסלי – ורוניקה טואני/האחות מרים פאולוס
- סנדי גור – האם אמברוזיוס
- ברנדה פריקר – האחות אגנס
- נעמי ווטס – פרנסס
- ראסל קרואו – דומיניק
הפקה וקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוצרת הסדרה, פני צ'פמן, אמרה שהונעה על ידי השאלה מדוע מספר הוגות פמיניסטיות בולטות, כמו ג'רמיין גריר, ייחסו השפעה רבה לנזירות שלמדו אצלן בעיצוב אישיותן, על אף שמוסד הנזירות היה אמור להיות שריד מאובן. צ'פמן וכמה מן השחקניות היו בוגרות בתי-ספר קתוליים פרטיים; הכוכבת הראשית ג'וזפין ביירנס אף שקלה להיות נזירה בילדותה. ראסל קרואו ונעמי ווטס קיבלו את תפקידיהם הבולטים הראשונים בהפקה.
הסדרה הופקה הופקה על ידי תאגיד השידור האוסטרלי, בשיתוף ערוץ 4 והטלוויזיה האירית, בתקציב של 6.2 מיליון דולר אוסטרלי. כשהוקרנה לראשונה בספטמבר ואוקטובר 1991, היא הייתה למשדר הנצפה ביותר (שלא היה אירוע ספורט) בתולדות המדינה, עם מדרוג של 30%. בבריטניה, נצפתה על ידי קהל שנאמד ב-6 מיליון איש, ובצפון אמריקה הוערך מספר צופיה ב-1.76 מיליון.[1]
הסדרה זכתה לשבחי הביקורת (אף בבריטניה), ואף הוכנסה לתוכנית הלימודים באוסטרליה. היא זכתה בפרס נציבות זכויות האדם האוסטרלית לסדרת דרמה, בזכות הצגת סוגיות חברתיות רגישות. כמו כן זכתה בארבעה פרסי מכון הסרטים האוסטרלי לשנת 1992.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Michael Lallo, Brides of Christ, the drama that continues to resonate 30 years later, Sydney Morning Herald. 24 בנובמבר 2021.
- Brides of Christ באתר Australian Screen (כולל קטעי וידאו).
"כלותיו של ישו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"כלותיו של ישו", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Stuart Cunningham, Australian Television and International Mediascapes. הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', עמ' 91–92, 184-187.