סכולסטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בתי הספר בימי הביניים באירופה התנהלו לרוב בשיטה הסכולסטית.

סְכוֹלַסְטִיקָה או סְכוֹלַסְטִיצִיזְם היא שיטה או טכניקה של הוראה ולמידה שנוצרה בסוף המאה האחת עשרה בידי מלומדים ותאולוגים נוצרים באירופה. מקור המונח בלטינית: scholasticus – "זה השייך לאסכולה" (מיוונית: σχολαστικός, "אדם העוסק בפעילויות פנאי. זה שיש לו פנאי להרהר ולחשוב").

סכולסטיקה אינה פילוסופיה או מערך אמונות מוגדר, אלא שיטת למידה. היא צמחה מתוך ההתנגדות לשיטה הנוצרית המונסטית (שיטת הלימוד של הנזירים הנוצרים) שהתקיימה לפניה. החשיבות המיוחסת לה נובעת מהשימוש שלה בהיגיון ככלי למתן תשובות לשאלות פילוסופיות ותאולוגיות באמצעות ההיגיון (לוגיקה). זאת, בניגוד לשיטת הלמידה המונסטית, שהסתמכה בעיקר על הכתוב בכתבי־יד עתיקים, ללא דגש על עקביות לוגית.

מטרתה העיקרית של הסכולסטיקה היא למצוא תשובות לשאלות או להתיר סתירות. היא הייתה נפוצה במיוחד בתאולוגיה של ימי הביניים, אך היא ידועה גם בפילוסופיה הקלאסית ובתחומי חקר אחרים.

השיטה הסכולסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר סוגים של חקר סכולסטי: לרוב החקר היה מתחיל בבחירת ספר לחוקרו, שכונה אָאוּקטוֹר (auctor). ספר זה היה נלמד על בוריו, כדי לעמוד על הבעיות השונות שהוא מעלה או עולות מתוכו. לאחר מכן נלמדו המקורות השונים שדנו בספר, כגון החלטות הקונצילים הכנסייתיים, מכתבי האפיפיורות או הבולות. בשלב הבא, הועלו על הכתב הנקודות השונות השנויות במחלוקת בין המקורות השונים, והנושא נבחן ללא הנחות מוקדמות. במקרים אחרים, הועמדה שאלה מסוימת לדיון, ולא ספר שלם. לעתים, היה נבחן מכלול שאלות ("סוּמָה", summa) הנוגע לנצרות ולתאולוגיה.

מעת שהתבררו המקורות ונקודות המחלוקת, על ידי סדרת תהליכים דיאלקטיים, היו שני צידי הטיעון הופכים שלמים, כך שנמצאה הסכמה ביניהם במקום מחלוקת. למצב זה ניתן היה להגיע באחת משתי דרכים:

  • ניתוח פילולוגי: מילים היו נבחנות וניתן היה לטעון שיש להן יותר ממשמעות אחת, כך שהכותב היה יכול להתכוון למשמעות זו או אחרת. באמצעות מציאת דו-ערכיות במשמעותן של מילים ניתן היה להתיר את הסתירה.
  • ניתוח לוגי: ניתוח שהסתמך על חוקי הלוגיקה הפורמלית כדי להראות שהסתירות אינן קיימות בפועל.

ההוראה הסכולסטית התנהלה בדרך כלל באחת משתי שיטות: לֶקְטִיוֹ, lectio שבה המורה היה קורא טקסט ומפרשו, בלי שאלות מצד התלמידים. שיטה שנייה נקראה דִיסְפּוּטָטְיוֹ, disputatio, שבה התנהל דיון. לדיון היו שתי צורות: בצורה אחת, "רגילה", הייתה נידונה שאלה מסוימת שהוכרזה מראש. לעומת זאת, בדיון בצורת "שאלה חופשית" (quodlibetal), היו התלמידים מציגים למורה שאלה שאליה לא התכונן מראש, והדיון התנהל במתכונת של קושיות והפרכות הדדיות, ללא קו דיון מחייב, והמורה היה מסכם בסוף הדיון את הטיעונים בהתאם להערות שנרשמו, וביום המחרת היה מציג את העמדה הסופית, בלווית טיעונו המסכם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת השיא של הסכולסטיקה הייתה בין השנים 1250 ו-1350, אז נידונו נושאים כמו פילוסופיה של הטבע, פסיכולוגיה, אפיסטמולוגיה ופילוסופיה של המדע. בספרד, העלו הסכולסטיקנים גם תרומות לתאוריה הכלכלית, שהשפיעו מאוחר יותר על התפתחות האסכולה האוסטרית. עם זאת, כל הסכולסטיקנים דבקו בדוקטרינה הכנסייתית הנוצרית, ושאלות מסוימות הנוגעות לאמונה לא טופלו בה.

גישות סכולסטיות (או, לפחות גישות דומות להן), ניתן למצוא אצל הרמב"ם ואצל אבן רושד, אף כי בהשראה ישירה יותר של היוונים ובמיוחד אריסטו.

בתקופה ההומניסטית ובראשית תקופת הרנסאנס, שקעה המתודה הסכולסטית במידה מסוימת מפני גישות חדשות וגמישות יותר. הגישה זכתה לפופולריות מחודשת בקתוליות בסוף המאה התשע עשרה, אך תוך התמקדות במגוון צר יחסית של שאלות וחוקרים, ובמיוחד בדמותו של תומאס אקווינס.

ביהדות, הייתה נפוצה שיטת הלימוד דומה לגישה הסכוליסטית, אולם ניכרת ההשפעה שלה במיוחד אצל בעלי התוספות בימי הביניים.[דרוש מקור]

אָאוּקטוֹרים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, פעמים רבות החקר הסכולסטי החל בבחירת ספר כנשוא המחקר, והוא כונה אָאוּקטוֹר. במסגרת זאת, נטו רבים לעסוק בכותבים וביצירות מתוך מגוון מצומצם יחסית, וביניהם:

סכולסטיקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספרו "מקור חיים". הספר, שנקרא בלטינית Fons Vitae, נלמד רבות בקרב סכולסטיקנים נוצריים, מבלי לדעת שמחברו הוא אבן גבירול היהודי. פירוט נוסף על אודות פרשיה זו נמצא בערך שלמה אבן גבירול.


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונה
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםהדוניזםהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה