כלי קורדופוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסנתר ביתי

כלי נגינה קורדופוני הוא כל כלי נגינה אשר הדרך העיקרית שבה הצליל שלו מופק היא הרעדת מיתר או קבוצת מיתרים המתוחים בין שתי נקודות. סיווג זה הוא אחד מארבעת הסיווגים העיקריים של כלי הנגינה לפי שיטת החלוקה המקורית של הורנבוסטל-זקס.

רוב כלי המיתר המערביים מסווגים תחת קבוצה זו, כגון הכינור, הגיטרה והנבל. אולם, תחת סיווג זה נכללים גם כלים אשר במבט ראשון אינם נמנים עליו. לדוגמה- הפסנתר (אשר מסווג לעתים גם ככלי הקשה או כלי מקלדת).

כיצד כלים קורדופונים מפיקים צליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצליל מופק בכלים קורדופוניים באמצעות הרעדה של מיתר מתוח, המיתר יוצר כתוצאה מרעידתו הד המפיק צליל, הגברת הצליל נעשית בהם לרוב על ידי תיבת תהודה או פיק אפ אלקטרוני. הרעדת המיתר יכולה להתבצע במגוון דרכים. לדוגמה: פריטה (גיטרה או נבל), הקשתה (כינור או צ'לו) או הקשה (פסנתר, סנטור).

חלוקה משנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הורנבוסטל-זקס מחלקת את כלי הנגינה הקורדופוניים לשתי קבוצות עיקריות:

  • קורדופוניים חופשיים- כלים בהם רכיב התהודה אינו מתפקד כחלק בלתי נפרד מן הכלי. כך לדוגמה הפסנתר, שאף אם נפרק את מסגרת העץ שלו, לא תיפגע היכולת לנגן בו.
  • קורדופוניים מורכבים- כלים בהם רכיב התהודה הוא חלק בלתי נפרד מן הכלי ונגינה לא תתאפשר בלעדיו. כלי הקשת הם דוגמה מייצגת לקבוצה זו משום שאם נפריד מהם את תיבת התהודה, לא ישמע כל צליל, כי הוא מופק רק על ידי ההרעדה של העץ. רוב כלי הנגינה המערביים מסווגים תחת הקבוצה השנייה.