ויולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויולה
Bratsche.jpg
סיווג קורדופוניים
קבוצה כלי קשת, כלי מיתר
נגנים ויולנים
מנעד
Music Viola note.JPG

וִיּוֹלָה (בעברית: כּוֹנֶרֶת) היא כלי נגינה ממשפחת כלי הקשת.

הויולה גדולה במקצת מהכינור, ובעלת צליל מעט נמוך ועמוק יותר. היא מכוונת בקווינטה אחת מתחת לכינור, ומכאן שמיתריה, מן הגבוה לנמוך, הם לה, רה, סול ודו - בדומה לכיוון של הצ'לו, הנמוך ממנה באוקטבה.

התווים לוויולה נכתבים במפתח דו - אלט (שלא כמו רוב כלי הנגינה, שנכתבים במפתח סול או בפה, כמו הפסנתר). צורתה כצורת הכינור, והיא מעט גדולה ממנו. הוויולה היא מרכיב הכרחי ובלתי-נפרד ברביעיית כלי הקשת הקלאסית (שני כינורות, ויולה וצ'לו), בתזמורת כלי קשת ובתזמורת סימפונית, והיא עשויה להימצא בהרכבים קאמריים או תזמורתיים אחרים, כגון חמישיית כלי קשת, רביעיית פסנתר וכדומה.

לאורך הדורות לא זכתה הוויולה למעמד מרכזי, וכמעט תמיד היא עמדה בצל אחיה - הכינור והצ'לו. מספר היצירות שנכתב לוויולה מועט ביחס אליהם, וגם מספר הוויולנים קטן מאוד יחסית.

סוגי הוויולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתקופות הרנסאנס והבארוק היה נפוץ כלי בשם "ויולה דה גמבה" (viola da gamba), אותו החזיקו בין הברכיים כמו הצ'לו. פירוש המילה "דה גמבה" הוא "של רגל". הוויולה דה גמבה הייתה דומה לצ'לו גם בגודלה וגם במנעד הצלילים שלה, אך כיוון המיתרים ומספרם היה שונה: בצ'לו יש ארבעה מיתרים ובוויולה דה גמבה חמישה או ששה. מיתריה של ויולה זו היו עשויים ממעיים של כבש. לוויולה זו הפסיקו לכתוב מוזיקה במאה ה-18, והיא הפסיקה להתפתח מאז. בביצועים שאינם בכלי התקופה נהוג לנגן כיום את תפקידי הוויולה דה גמבה בוויולה או בצ'לו.
  • ויולה דה בראצ'ו - כלי מיתר ממשפחת הוויולות, שממנו התפתח הכינור המודרני וצורות המשנה שלו. הוויולה דה בראצ'ו הייתה קיימת במאות ה-16 וה-17 והתקיימה לצד הכינור, אם כי נבדלה ממנו. פירוש המלה בראצ'ו הוא "זרוע", ובנגינה בכלי נהגו לתמוך את הכלי על הזרוע ובסנטר, בדומה לצורת האחיזה בכינור של היום.
  • ויולה ד'אמורה - "כינור האהבה" - כלי ממשפחת הוויולות ולו 6 - 7 מיתרי מגע, המתוחים על צוואר הכלי ונתנים לכוונון ומתחתם מספר דומה של מיתרי תהודה, ללא אפשרות כוונון הנשמעים יחד עם מיתרי המגע ונותנים יחד צליל מיוחד.
  • ויולונצ'לו - זהו הצ'לו הנפוץ, השייך למשפחת הוויולות. זהו כלי בס שהתפתח מן הוויולה.
  • קיים כלי קשת הנקרא וִיוֹלוֹטה - זוהי ויולה-טנור, הומצאה ב-1891 בגרמניה. מספר היצירות שנכתבו לוויולוטה קטן מאוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]