כלכלה כפולה
כלכלה כפולה (באנגלית: Dual economy) היא קיומם של שני מגזרים כלכליים נפרדים בתוך מדינה אחת, המחולקים לפי רמות שונות של פיתוח, טכנולוגיה ודפוסי ביקוש שונים, לדוגמה מגזר עם טכנולוגיות פרימטיביות עתיר עבודה ומגזר עם טכנולוגיה מתקדמת עתיר הון.[1] הרעיון נוצר במקור על ידי הכלכלן ההולנדי יוליוס הרמן בוקה (אנ') כדי לתאר את קיום בו-זמני של מגזרים כלכליים מודרניים ומסורתיים בכלכלה קולוניאלית.
כלכלות כפולות נפוצות יותר במדינות פחות מפותחות, שבהן מגזר אחד מכוון לצרכים מקומיים ואחר לשוק היצוא העולמי. כלכלות כפולות עשויות להתקיים גם בתוך אותו מגזר, למשל מטע מודרני עם טכנולוגיות מתקדמות הפועל במקביל לשיטות גידול מסורתיות המשתמשות בפחות טכנולוגיה. הכלכלן סר ארתור לואיס השתמש במושג של כלכלה כפולה כבסיס לתאוריית אספקת העבודה שלו לגבי הגירה כפרית-עירונית. לואיס הבחין בין מגזר קיום כפרי בעל הכנסה נמוכה עם עודף אוכלוסייה, לבין מגזר קפיטליסטי עירוני מתרחב (ראה מודל דו-מגזרי). הכלכלה העירונית סופגת כוח אדם מאזורים כפריים (דבר המגביל את השכר העירוני עקב עודף היצא של עובדים) עד למיצוי עודף העובדים מהכפר.
חלק מהחוקרים טוענים כי קיימות סיבות כלכליות לנהיה אחר טראמפ ולהתחזקות הטראמפיזם. לפי מאמר אחד, טראמפ ניצח בבחירות ב-2016 בעיקר בגלל שמספיק מצביעים מ-3 מדינות מפתח, כולן בחגורת החלודה העבירו את תמיכתם מהמפלגה הדמוקרטית למפלגה הרפובליקנית, וכי הסיבה המרכית לכך היו משברים כלכילים במדינות אלו. מקור השבר הכלכלי הזה הוא קיום של כלכלה כפולה שבה קבוצה אחת של המעמדות הנמוכים, התאפיינה בשכר נמוך, ירידה בהכנסה היחסית, חובות גדלים, ניידות חברתית כלפי מטה ותחושות ייאוש הנובעות מכך, בעוד שבקבוצה של ההכנסות הגבוהות, הייתה פריחה כלכלית. לפי המחקר מקור תהליכים אלה החל בזמן רייגן, בהענקת הקלות לעשירים וכוח פוליטי גדל, ונמשך גם במשך כהונת קלינטון, בוש והגיע לשיא בימי ברק אובמה שטיפח את הסופר-עשירים.[2]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כלכלה כפולה, באתר מעות
- ^ Komlos, John, The Economic Roots of the Rise of Trumpism (February 12, 2018). CESifo Working Paper Series No. 6868, Available at SSRN: https://ssrn.com/abstract=3144271 or http://dx.doi.org/10.2139/ssrn.3144271