כריסטופל פלנטיין
 | |
| פאול רובנס, כריסטופל פלנטיין - דיוקן | |
| לידה |
מאי 1520? סנט־אוורטן, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 1589 (בגיל 69) אנטוורפן, ארצות השפלה הספרדיות |
| שם לידה |
Christophe Plantin |
| מדינה |
ארצות השפלה הדרומיות, צרפת, ארצות השפלה הספרדיות |
| מעסיק |
Plantin Press |
| בן או בת זוג |
Jeanne Rivière |
  | |
.png)
כריסטופל פלנטיין (בהולנדית: Christoffel Plantijn; בערך 1520 – 1 ביולי 1589) היה הומניסט צרפתי רב-השפעה בתקופת הרנסאנס, מדפיס ספרים ומוציא לאור שגר ועבד באנטוורפן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלנטיין נולד בצרפת, ככל הנראה בסן-אברטין, בסמוך לעיר טורס, טוריין. הוא לא נולד למשפחה עשירה, ואמו נפטרה כאשר פלנטיין היה עדיין צעיר למדי.[1] בנעוריו היה חניך בבית הוצאת ספרים בקאן, נורמנדי, וגם התחתן שם. בשנת 1545 הקימו הוא ואשתו יואנה ריבייר חנות בפריז, אולם לאחר שלוש שנים הם בחרו לעבור למרכז המסחרי הפורח של אנטוורפן, שם הפך פלנטיין לאזרח חופשי וחבר בגילדת לוקאס הקדוש, הגילדה האחראית על ציירים, פסלים, חרטים ומדפיסים. איכות עבודתו כמוציא ספרים הביאה אותו במגע עם האצולה והעושר. עד 1549 עמד בראש אחד מבתי ההוצאה המוערכים ביותר באירופה. הוא היה אחראי על הדפסת מגוון רחב של כותרים, כולל מזמורים דתיים.[2]
עד 1555 היה בית הדפוס שלו. הספר הראשון שידוע כי הדפיס היה La Institutione di una fanciulla nata nobilmente, מאת ג'ובאני מישל ברוטו, עם תרגום לצרפתית. אחריו הגיעו במהרה עבודות רבות אחרות בצרפתית ובלטינית, והא היה עם הדפוס הטוב ביותר בתקופתו. אומנות החריטה פרחה אז בהולנד, וחרטים הולנדים איירו רבים מהמהדורות שלו. אנטוורפן הייתה מקום מסוכן עבור המו"לים סביב התקופה ההיא. בשנת 1561 הורה מושל ספרד לבצע פשיטה על בית המלאכה של פלנטיין, ככל הנראה, בגלל "עבודות כפירה" מאחר שהיה אוהד פרוטסטנטים. [2] כדי להימנע מהכלא מכר פלנטיין במהירות את כל העבודות שלו כך שלא יימצא דבר ברשותו. ברגע שהעניינים נרגעו סביבו, הוא קנה את כולם בחזרה.[2]
בשנת 1562, בזמן שפלנטיין היה בפריז, הדפיסו עובדיו עלון שנחשב כדבר כפירה,, מה שהביא לכך שהשלטון תפס ומכר את ציוד בית הדפוס ואת הסחורות החרים. עם זאת נראה כי בסופו של דבר הוא החזיר חלק גדול מהציוד שנלקח ממנו. בעזרת ארבעה סוחרים באנטוורפן הצליח להקים מחדש ולהרחיב את עסק הדפוס שלו באופן משמעותי. בין החברים האלה היו שני אחייניו של דניאל בומברג, שהעניקו לו את הגופנים העבריים המשובחים של אותה מדפסת ונציאנית ידועה.[1] שיתוף פעולה זה נמשך רק עד שנת 1567 אולם הוא איפשר לפלנטיין לרכוש בית ברחוב הווגסטריט, אותו הוא קרא בשם "דה גולדן פאסר" (מצפן הזהב). מחווה זו משקפת את ההצלחה המסחרית של הוצאת ספרי סמל, המציגים אוספי תמונות בשילוב הסברים כתובים קצרים, לעיתים קרובות קריפטיים.
בשלב זה אימץ פלנטיין סימן דפוס שיופיע בצורות שונות בשערי הספרים של כל המוצרים שהוציא פלנטיין. המוטו Labore et Constantia ("על ידי עבודה וקביעות") שמקיף את סמל המצפן המוחזק ביד מושטת. הנקודה המרכזית של המצפן מצביעה על קביעות, הנקודה הנעה שמייצרת את המעגל היא העבודה.[1] פלנטיין מחזיק בסמל זה בפורטרטים שלו, כמו זה שהוזמן על ידי הצייר הפלמי פטר פאול רובנס.
בנובמבר 1576, בזזו הספרדים ללא רחמים את אנטוורפן ושרפו אותה – מה שסיים למעשה את עליונותה כמרכז המסחרי והעיר העשירה ביותר באירופה – ופלנטיין נאלץ לשלם כופר מופקע כדי להגן על עבודות הדפוס שלו. הוא הקים סניף של משרדו בפריז. בשנת 1583 חיפשו מדינות הולנד טיפוגרף לאוניברסיטה החדשה שהוקמה בליידן. פלנטיין עבר לשם לאחר שהשאיר את עסקיו המצומצמים באנטוורפן לגיסיו ג'ון מורנטורף ופרנס ואן רפאלנדינגס (רפאלנגיוס). מאוחר יותר, פלנטיין עזב גם את משרדו בליידן לרפאלנגיוס וחזר לאנטוורפן, לאחר כיבושה על ידי נסיך פארמה בשנת 1585. פלנטיין עבד באנטוורפן עד מותו.
עבודות דפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלנטיין היה מדפיס פורה ויזם משגשג, שהוציא יותר מ-40 מהדורות של ספרי סמל. היצירה החשובה ביותר שלו נחשבת ל'ביבליה רג'יה' (תנ"ך המלך), הידועה גם בשם פוליגלוט פלנטיין. מול הלחץ והסערה הפוליטית שגדלה בהולנד, נדרש פלנטיין למצוא פטרון שלא ייפול קורבן לטענות של כפירה או אהדה לפרוטסטנטים.[2] למרות ההתנגדות הדתית, נתמך פלנטיין על ידי פליפה השני, מלך ספרד, ששלח אליו את בניטו אריאס מונטנו המלומד להנהיג את מערכת העורכים. בתנ"ך פוליגלוט יש טקסטים מקבילים בלטינית, יוונית, סורית, ארמית ועברית.[2] המיזם הזה היה עבור פלנטיין יקר מאוד, מה שחייב אותו למשכן את עסקיו כדי לשלם עבור הפקת התנ"ך הזה, כל זאת בתקווה שבסופו של דבר יזכה להצלחה כלכלית. בעזרתו הקנאית של מונטנו, העבודה הסתיימה בארבע שנים (1568–1572).[3] היו שמונה כרכים בפורמט פוליו, כלומר רק שני עמודים ניתן היה להדפיס בפעם אחת. מיצירה זו הרוויח מעט פלנטיין, אך הביאה לכך שפיליפ העניק לו את הפריבילגיה להדפיס את כל ספרי הליטורגיה הרומית-קתולית עבור המדינות שנשלטו על ידי פיליפ, הכותרת "Architypographus Regii", שהוסיף בצייתנות לשערים של ספריו. פריבילגיה זו גרמה לכך, שהייתה לו המחויבות לבדוק ולאמת את המיומנות והדבקות הדוגמטית של בתי דפוס אחרים.[2]
מלבד ה-Polyglot של פלנטיין, הוא פרסם יצירות רבות אחרות, דוגמת "Dictionarium Tetraglotton" משנת 1562, שהיה מילון לשפות היוונית, הלטינית, הצרפתית והפלמית, מהדורות של סנט אוגוסטין וג'רום הקדוש, העבודות הבוטניות של דודונאוס, קלוסיוס ולובליוס, ותיאור הולנד על ידי Guicciardini. מהדורותיו לתנ"ך בעברית, לטינית והולנדית, קורפוס קוריס, קלאסיקות לטיניות ויווניות ויצירות רבות אחרות ידועות בזכות הביצוע והדיוק היפים שלהן. הוא היה איש עסקים מיומן, עד שנת 1575, בית הדפוס שלו צויד ביותר מ־20 מכבשים ו־73 עובדים, ובנוסף היו מומחים שונים שעשו עבודות מבתיהם. את האוסף העצום של הספרים הכתובים בכתב-יד ומכתבי האופיסינה פלנטייןיאנה, ניתן לבחון באופן מקוון בעקבות הדיגיטציה על ידי המוזיאון פלנטיין-מורטוס ואירוח על ידי הספרייה הדיגיטלית העולמית.[4]
אף על פי שהוא כלפי חוץ היה חבר נאמן בכנסייה הקתולית, נראה שהוא השתמש במשאבים שלו כדי לתמוך בכמה כתות של כופרים. הוכח כעת שרבים מספריהם, שפורסמו ללא שם בית הדפוס, הגיעו מדפוס של פלנטיין.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של פלנטיין, השתלט על העסק חתנו, יאן מורטוס שניהל את החנות באנטוורפן, ופרנסיס ואן ראוולינגן שהשתלט על חנותו בליידן.[5] לקראת סוף המאה ה-17 העסק החל לדעוך. עם זאת, עבודותיו של פלנטיין השתמרו בקפדנות. הבניין שבו שכן המשרד נקרא מוזיאון פלנטן מורטוס. מורטוס וצאצאיו המשיכו להדפיס יצירות רבות ב-officina Plantiniana, אולם המשרד החל כאמור לרדת בשלהי המחצית השנייה של המאה ה-17. עם זאת, העסק נותר ברשות משפחת מורטוס, שהשאירה את כל המשרדים ללא מגע, וכאשר רכשה העיר אנטוורפן (תמורת 1.2 מיליון פרנק) את הבניינים הישנים עם כל תכולתם, הרשויות יצרו בהם מוזיאון פלנטיין שנפתח ב-19 באוגוסט 1877.
בשנת 1968 נוצר פרס כריסטופל פלנטיין לזכרו, שניתן לאזרח בלגי המתגורר מחוץ לבלגיה, אשר תרם תרומות משמעותיות לפעילות תרבותית, אמנותית או מדעית.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- De Backer, A., and Ruelens, C., Annales plantiniennes depuis la fondation de l'imprimerie plantinienne (Brussels, 1866).
- Clair, Colin, Christopher Plantin (London, Cassell, 1960)
- Degeorge, Léon, La Maison Plantin à Anvers, 2nd ed. (Brussels, 1878).
- Rooses, Max, Christophe Plantin, imprimeur anversois (Antwerp, 1882).
- Voet, L., and Voet-Grisolle, J., The Plantin Press (1555-1589) (6 vols., Amsterdam 1980-1983).
- Voet, Leon, The Golden Compasses : a history and evaluation of the printing and publishing activities of the Officina Plantiniana at Antwerp, in two volumes. Vol. 1, Christophe Plantin and the Moretuses. (Amsterdam and London, 1969).
- Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Plantin, Christophe". Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כריסטופל פלנטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Badke, David. "Sancti Epiphanius Ad Physiologum". Sancti Epiphanius Ad Physiologum. Retrieved 16 April 2018 – via spcoll.library.uvic.ca.
- ^ 1 2 3 4 5 Lyons, Martyn (2011). Books: A Living History (second ed.). Los Angeles: J. Paul Getty Museum. p. 81.
- ^ Lyons, Martyn (2011). Books: A Living History (second ed.). Los Angeles: J. Paul Getty Museum. p. 82.
- ^ "Search Results - World Digital Library". wdl.org.
- ^ Christophe Plantin". Encyclopaedia Britannica. Encyclopaedia Britannica. Retrieved 16 April 2018.