כרמל (מכונית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרמל דוכס
כרמל דוכס בשרות צה"ל
כרמל סטיישן (סוסיתא 12/50)
כרמל סטיישן (סוסיתא 12/50), "לוגו" הדגם "כרמל" מימין למספר הרישוי
כרמל סטיישן (סוסיתא 12/50)

כרמל הייתה מכונית קומפקטית ישראלית תוצרת אוטוקרס, בעלת מרכב פיברגלס. המכונית עלתה על פס הייצור בשנת 1962.

דגמי הכרמל לאורך שנות הייצור:

1962 עד 1964: רפליקת רליאנט "Regal", סדאן 2 דלתות (כרמל).

1964 עד 1970: סוסיתא 12, סדאן 2 דלתות (כרמל), סדאן 4 דלתות (גלבוע).

1970 עד 1975: סוסיתא 13/60, סדאן 2 דלתות (כרמל דוכס). סדאן 4 דלתות לא יוצר יותר.

ייצור דגמי "סוסיתא"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוסיתא "קובייה" - בין השנים 1961–1966 יוצרו 8,655 יחידות.
  • "סוסיתא 12" - סטיישן וסדאן (כרמל), בין השנים 1964–1970 יוצרו 7,600 יחידות.
  • "טנדר סוסיתא 12, ו - 13/60" - בין השנים 1967–1975 יוצרו 15,400 יחידות.
  • "סוסיתא 13/60" - סטיישן וסדאן (כרמל דוכס), בין השנים 1970–1975 יוצרו 3,300 יחידות.
  • "רום כרמל" - בין השנים 1978–1981 יוצרו 3,759 יחידות.[1]

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1961, הגיעו מכירות הסוסיתא "קובייה" ל-760 יחידות. כדי לענות על הביקוש לרכב שהלך והתברר כהצלחה, התרחב המפעל, מספר העובדים הגיע ל-150, ויצחק שובינסקי החל לחפש אחר רעיונות לדגמים נוספים.

ה"כרמל" עוצבה בדומה לאחותה האנגלית מבית רליאנט – ה-"Regal". הרכב שווק בשני דגמים: 1000 (מנוע 997 סמ"ק) ו-1200 (מנוע 1197 סמ"ק), אך הוא התקשה להתחרות בתוצרת "קייזר-אילין" ואף בסוסיתא.

בשנת 1965 יצא אל השוק דגם משופר ומרווח יותר - ה"כרמל 12". דגם זה נחל הצלחה לא מעטה, בין השאר כרכב שרד של קציני צה"ל בדרגת סא"ל.

לאחר שאוטוקרס פשטה את הרגל, בנובמבר 1971, פסק פיתוח המכוניות לזמן ממושך. החברה שהוקמה ב-1974, "רום כרמל", המשיכה ביצור מערך הדגמים של אוטוקרס. בשנים 19761978 ייצרה רום כרמל את טנדר הסוסיתא בגרסתו מ-1968, עם מנוע "פורד" 1300 סמ"ק. באוגוסט 1978 יוצרה הסוסיתא האחרונה.[2]

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנוע 997 סמ"ק, מנוע 1197 סמ"ק של פורד אנגליה.

בשנת 1965 יצא אל השוק דגם מרווח ומשופר יותר – "כרמל 12". כרמל דוכס יוצרה בין השנים 19701975, אם כי בשנת 1973 יוצרה לשימוש צה"ל בלבד. המרכב מפיברגלאס הורכב על שלדת סולם ותיקה, המכללים המכניים נלקחו מהסוסיתות הישנות, ורק המנוע הוחלף לדגם טריומף 1,300 סמ"ק שהפיק 55 כ"ס. היא יוצרה ב-6,550 יחידות בטרם הוחלפה.

גרסת הטנדר זכתה לפופולריות רבה בצה"ל ובשוק הפרטי בשנים 1968–1978. בעשור זה יוצרו 8,900 טנדרים, והוא הוביל מבין דגמי אוטוקרס.

רום כרמל 1,301 שהחליפו, השתמש במנועי הטריומף בנפח של 1,300 ו-1,500 סמ"ק. אליהם הצטרף מנוע פורד 1,300 סמ"ק, וההספקים נעו בין 53 ל-56 כ"ס.

המידות של כרמל דוכס: אורך - 4,040 מ"מ, גובה - 1,470 מ"מ, רוחב - 1,620 מ"מ, בסיס גלגלים - 2,500 מ"מ.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כרמל 1200 – שתי דלתות וחמישה מקומות ישיבה.
  • רום כרמל 1300 - מנוע מתוצרת קרייזלר 1,295 סמ"ק, דגמי 4 דלתות וסטיישן, עד 1978 הורכבו 1,250 דגמי סדאן ו-330 יחידות בתצורות מסחריות וסטיישינים.
  • רום כרמל 1301 - נמכר בשלוש השנים האחרונות לחיי החברה ב-2,200 יחידות בתצורת סדאן, וכן נמכרו 450 בתצורת סטיישן ו-1,175 טנדרים.

בשנות השישים נבנו יותר מ-3,000 מכוניות לשנה, אבל בשנת יצורה המלאה האחרונה (1980) יוצרו 540 מכוניות בלבד.

בשנת 1965, לאחר שגיאורגוס דימיטריאדיס, מנכ"ל "אטיקה" (אנ') היוונית, חתם חוזה עם "אוטוקרס" על פי ידע של "רליאנט מוטורס" (אנ') הבריטית, יוצרו כ-100 יחידות של "Attica Carmel 12" שהתבססו על ה"כרמל" והיו זהות לדגם.

המודלים של אוטוקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

[3]

− מודלים מתקופת רליאנט

− מודלים מתקופת טריומף/BLMC

  • אוטוקרס כרמל 12/50, כרמל דוכס 13/60 (או 1300)
  • גלבוע
  • סוסיתא 12/50, סוסיתא 13/60 (או 1300)
  • סוסיתא 1300 גג-גבוה מסחרית משלוחים
  • סוסיתא 1300 טנדר
  • טריומף 1300
  • טריומף 1500
  • דרגון (רכב שטח) (Dragoon)

− מודלים פוסט-BLMC (רום כרמל)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כרמל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אודי עציון "אז למה לא מייצרים מכונית בישראל?" ידיעות אחרונות, ידיעות רכב, 9 בפברואר 2018, עמוד 14
  2. ^ עלון תעשיית המכוניות בישראל 16 דצמבר 2014, באתר התאחדות בולאי ישראל
  3. ^ סיפורה של אוטוקרס הישראלית - קית אדמס