כשל המצוקה היחסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כשל המצוקה היחסית (נקרא גם פנייה אל הבעיה החמורה ביותר) הוא כשל לוגי מקבוצת כשלי אי-רלוונטיות מסוג הרינג אדום המתרחש כאשר נעשה ניסיון להציג את התופעה הנדונה כתופעה בלתי חשובה שיש להתעלם ממנה, או כתופעה הרבה פחות שלילית מכפי שהיא על ידי השוואתה לתופעה בלתי רלוונטית הנתפסת כחמורה הרבה יותר. ההנחה בכשל המצוקה היחסית היא שהבעיות הנתפסות כחמורות ביותר בעולם מצדיקות התעלמות מבעיות הנתפסות כחמורות פחות. שימוש נפוץ בכשל זה נעשה באמצעות התגובה: "אבל יש ילדים רעבים באפריקה". כשל זה יכול לשמש גם כדי להציג תופעה באור שלילי על ידי הצגת התופעה הטובה ביותר[1][2][3][4][5].

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. תופעה א' מוצגת
  2. תופעה ב' מוצגת כמקרה החמור ביותר.
  3. לכן, תופעה א' לא חשובה או לא חמורה.

או:

  1. תופעה ב' מתרחשת והיא חמורה מתופעה א'.
  2. לכן, תופעה א' מוצדקת.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה א'

  • אדם א': צריך להיאבק נגד התעללות בבעלי חיים.
  • אדם ב': יש ילדים רעבים באפריקה, לכן יש לדחות את הטענה של אדם א'.

דוגמה ב'

  • אדם א': יש לקדם שכר שווה לנשים.
  • אדם ב': יש ילדים בסין שמשתכרים דולר ליום, לכן יש לדחות את הטענה של אדם א'.

דוגמה ג'

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Relative Privation, Logically Fallacious,Bo Bennett
  2. ^ Red Herring, Department of Philosophy, texas state university
  3. ^ Atheism: The Theological Default, Alex Chamden, Alain Marcel, 2015, P 118
  4. ^ Appeal to Worse Problems, TV Tropes
  5. ^ DS View: Fallacies, The student news site of University of North Dakota