איגנורטיו אלנכי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

איגנורטיו אלנכּי (לטינית, ignoratio elenchi, התעלמות מהנושא, על פי המילה היוונית ελεγχος שמשמעה "הפרכה") הוא טיעון מקבוצת כשלי הסחה השייכת לכשלי אי-רלוונטיות, בו מוצג טיעון העשוי להיות תקף כשלעצמו, אך מוכיח או תומך במסקנה שונה מזו שמנסים להוכיח. איגנורטיו אלנכּי ידוע גם בשם "מסקנה לא רלוונטית". הכשל זוהה לראשונה על ידי אריסטו ככישלון של השואל בעת ניסיון להפריך טיעון של משיב.

כאשר הכשל מכוון, הוא מכונה "מליח אדום" (בלעז, "Red herring"), במשמעות של ניסיון לבלבל ולהסיח דעתו של אדם במכוון. ביטוי זה מבוסס, לפי טענות, על הניסיון להסיט כלבים מנתיב הריח באמצעות שימוש במליחים מעושנים. הריח החזק של המליח עשוי לבלבל את ההולך ולהובילו לנתיב שגוי. המבנה הטיפוסי של "מליח אדום" במסגרת דיון הוא כדלקמן:

  1. נושא א' נדון
  2. נושא ב' מועלה בהסוואה של דיון בנושא א'.
  3. נושא א' נזנח.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרקליט הגנה: "העבירה המיוחסת למרשי, אם בוצעה, אינה פלילית, אך מרשי סבל עינוי דין ממושך לאורך שנים בגלל זוטי דברים כאלה". (מובן שאין כל קשר בין הוכחת חפותו של הנאשם לטיעון).
  • "מצבם החמור של העניים מחייב כינון חוק שכר מינימום". (אפשר להסכים עם הטענה הראשונה, אך אין נובעת ממנה הסכמה לטענה השנייה).
  • מלומד: ברור כי העולם הוא שטוח, זו עובדה הידועה זה שנים רבות;
מלח: העולם הוא עגול, ואני טוען זאת משום שהצלחתי להקיפו בספינתי.
מלומד: גם קולומבוס לפניך חשב שהגיע להודו. הלא אינך קורא את מפת השמים, ואיך תדע אם הקפת את העולם או שטת במעגלים?