לאונה וודס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאונה וודס
לידה 9 באוגוסט 1919
לה גראנג', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בנובמבר 1986 (בגיל 67)
סנטה מוניקה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת קולורדו בולדר, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס עריכת הנתון בוויקינתונים
תואר דוקטור
בן או בת זוג וילארד ליבי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לאונה וודסאנגלית: Leona Harriet woods‏; 9 באוגוסט 191910 בנובמבר 1986) הייתה פיזיקאית אמריקאית. מאוחר יותר היא נודעה בשמות לאונה וודס מרשל ולאונה וודס מרשל ליבי. היא עבדה בקבוצה של אנריקו פרמי, שבמסגרת פרויקט מנהטן פיתחה את הכור הגרעיני הראשון בעולם ואת הפצצה האטומית הראשונה. היא ידועה בעיקר בזכות עבודתה שם בתחום מדידת הקרינה ועקב היותה האישה היחידה בקבוצה זו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונה וודס נולדה בכפר לה גראנג' (אנ') שבמדינת אילינוי שבארצות הברית לאב עורך דין בשם ארנו ואם מארי. היא סיימה בהצלחה את לימודיה התיכוניים בגיל 14 ובגיל 19 סיימה תואר ראשון בכימיה באוניברסיטת שיקגו. היא סיימה גם תואר שני ודוקטורט בכימיה בגיל 23, לפני שהחלה לעבוד אצל אנריקו פרמי על הכור והפצצה הגרעיניים הראשונים. וודס הייתה האישה היחידה והצעירה ביותר בקבוצה זו שמנתה חמישים אנשים. מסופר גם שהיא הייתה אישה אתלטית מאוד – את ביתה, יחד עם בעלה הראשון, בנתה בעצמה. כשהיא לא עבדה בכור הגרעיני היא הייתה עוזרת לאמה בחווה המשפחתית מחוץ לשיקגו. בשנת 1943 נישאה לפיזיקאי ג'ון מרשל שעבד גם הוא בקבוצתו של פרמי וזמן לא רב לאחר מכן הרתה. ב-1944 ילדה את בנה פיטר. באותה שנה כשנסעה יחד עם מרשל להנפורד לפקח על הפעלת הכור הגרעיני, בנם הפעוט פיטר נשאר עם אמה של וודס. בשנת 1949 ילדה את בנה השני, ג'ון. ב-1954 נפרדה וודס ממרשל. בשנת 1966 וודס התגרשה ממרשל באופן רשמי והתחתנה עם הכימאי זוכה פרס נובל וילארד ליבי. וודס נפטרה מסרטן בשנת 1986.[1][2][3][4]

פרויקט מנהטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודיה כתבה וודס מחקרים רבים. אחד מהמחקרים שעשתה במהלך הדוקטורט שלה היה "על פסי סיליקון חמצני" (on silicon oxide bands). במהלך מחקר זה, הכירה את הרברט אנדרסון שעבד באותה העת במעבדתו של אנריקו פרמי. בעקבות המלצתו של אנדרסון, כשוודס סיימה את הדוקטורט היא החלה לעבוד בקבוצת הפיזיקאים של אנריקו פרמי במעבדה המטלורגית של אוניברסיטת שיקגו על פרויקט מנהטן – פרויקט שמטרתו הייתה לפתח פצצת אטום לצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. כשהכור הגרעיני שיקגו פייל 1 (אנ') (Chicago Pile-1) הופעל לראשונה ב-1942, תפקידה היה לכייל את הגלאים על ידי מדידת חתך רוחב הנייטרונים בעזרת רדיום בריליום ורדיד מנגן, אותם היא עזרה לפתח ולבנות. בשנת 1944 היא נסעה יחד עם מרשל להנפורד לפקח על הפעלת הכור הגרעיני. ב-27 בספטמבר באותה השנה כבה הכור והיא עזרה לג'ון ווילר לפתור את הבעיה בו. קבוצתו של פרמי הייתה אחראית לפיתוח הפצצות הגרעיניות הראשונות שהושלכו על הירושימה ונגסאקי בסוף מלחמת העולם השנייה. וודס מספרת שלא היו לה חרטות על הפצצות האלו.[5][6][2][1]

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מלחמת העולם השנייה וודס ומרשל חזרו לאוניברסיטת שיקגו, שם וודס המשיכה לעבוד בשביל מכון אנריקו פרמי (אנ') (בשנת 1955 שונה שמו למכון אנריקו פרמי) תחת פרמי. בשנת 1949 כשנפרדה ממרשל, החלה לעבוד במכון למחקר מתקדם בפרינסטון ובמעבדה הלאומית ברוקהבן (אנ') ("BNL") של משרד האנרגיה האמריקאי, ובשנת 1960 בפקולטה באוניברסיטת ניו יורק. במותה היא השאירה מאחוריה כ-200 מאמרים מדעיים ושלושה ספרים, ביניהם "אנשי האורניום" ו"אקלים בעבר".[4][3][2][1]

פרס לאונה וודס המכובד למרצים פוסט-דוקטורטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 מחלקת הפיזיקה של המעבדה הלאומית ברוקהבן חנכה פרס חדש על שמה של לאונה וודס. הפרס ניתן פעמיים כל שנה לפיזיקאים ופיזיקאיות מקבוצות מיעוטים שעוסקים בנושאים רלוונטיים לתחומי המחקר של המעבדה. [7][8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאונה וודס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]