לאונרדו דונאטו
 | |||||
| לידה |
12 בפברואר 1536 ונציה, הרפובליקה של ונציה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
16 ביולי 1612 (בגיל 76) ונציה, הרפובליקה של ונציה | ||||
| מדינה |
הרפובליקה של ונציה | ||||
| מקום קבורה |
כנסיית סן ג'ורג'ו מג'ורה | ||||
| השכלה | |||||
| שושלת House of Donà dalle Rose | |||||
|
| |||||
| |||||
  | |||||
לאונרדו דונאטו או לאונרדו דונא (באיטלקית: Leonardo Donà או Donato; 12 בפברואר 1536 - 16 ביולי 1612) היה הדוכס ה-90 של ונציה. דונאטו כיהן כדוג'ה מאז מינויו ב-10 בינואר 1606 ועד פטירתו.
בתקופת כהונתו כדוג'ה הגיעו לשיאו הסכסוך של לה סרניסימה עם מדינת האפיפיור על סמכותם של בתי המשפט החילוניים של ונציה לשפוט את הכמורה שבעיר. בשיאו של הסכסוך נידה האפיפיור פאולוס החמישי את העיר - נידוי שנמשך בין השנים 1606–1607.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאונרדו דונאטו היה בנם של ג'ובאני בטיסטה דונאטו וג'ובאנה קורנר. משפחת דונאטו הייתה משפחת סוחרים אמידה, לאונרדו המשיך בעסקי המשפחה והצליח להפוך את המשפחה לאחת המשפחות העשירות בוונציה. לאחר שצלח במסחר, פנה לאונרדו לפוליטיקה. תחילה כיהן כשגריר לה סרניסימה בקונסטנטינופוליס, ולאחר מכן כפודסטה, כמושל ולבסוף כפרוקוראטור (המנהלן הראשי) של מבני השלטון בכיכר סן מרקו. לאחר תפקיד זה כיהן דונאטו כשגריר במדינת האפיפיור והתגורר ברומא שנים רבות. התנגדותו ליוזמות המדיניות של האפיפיור הביאה אותו לעימות עם הקרדינל בורגזה, לימים האפיפיור פאולוס החמישי.
לאחר מותו של מרינו גרימאני היה דונאטו אחד המועמדים לתפקיד הדוג'ה. בבחירות שנערכו ב-25 בדצמבר 1605 התמודד דונאטו מול שני מועמדים ובהם מארקאנטוניו ממו (אשר לימים נבחר לדוג'ה). לבסוף ויתרו שני המועמדים לדונאטו, והוא נבחר לדוג'ה ב-10 בינואר 1606.
עם עלייתו לשלטון נאלץ דונאטו להתמודד עם המחלוקת עם האפיפיור שהוריש לו קודמו - גרימאני חוקק מספר חוקים אשר הגבילו את סמכויות הכמורה בעיר והכפיפו את הכמרים לבתי המשפט החילוניים של ונציה. בשלהי 1605 הועמדו שני כמרים למשפט, ובעקבות זאת, ב-10 בדצמבר 1605, שבועיים לפני מותו של גרימאני, שלח האפיפיור פאולוס החמישי מחאה רשמית לוונציה.
דונאטו דחה את מחאת האפיפיור, ובתגובה, באפריל 1606 נידה האפיפיור את העיר ונציה. דונאטו, ביוזמת פאולו סארפי, הורה לכל הכמרים בעיר להתעלם מהצו ולהמשיך לקיים את טקסי המיסה, באיום גירושם מהעיר ונציה אם יסרבו. הכמרים צייתו להוראת דונאטו, למעט הכמרים הישועים, אשר גורשו מהעיר. המסדר הישועי לא שב אל העיר עד שנת 1655.
ממלכת צרפת ניסתה לתווך בין ונציה לבין מדינת האפיפיור וב-21 באפריל 1607 הוסגה הסכמה לפיה הכמרים שנשפטו יועברו לחזקת צרפת, ובתמורה האפיפיור יסיר את הנידוי.
דונאטו לא היה דוג'ה פופולרי, ולכן נמנע מלהשתתף בעצרות ציבוריות ובאירועים ציבוריים. דונאטו נפטר ב-16 ביולי 1612.
