לודוויג דה קודר
 | |
| לידה |
10 במאי 1820 קאסל, נסיכות הבוחר מהסן  |
|---|---|
| פטירה |
23 בדצמבר 1878 (בגיל 58) קרלסרוהה, הקיסרות הגרמנית |
  | |
לודוויג דה קודר (בגרמנית: Ludwig des Coudres; 10 במאי 1820 – 23 בדצמבר 1878) היה צייר היסטוריה ודיוקנאות גרמני. היה פרופסור ומורה לקלאסיקה ולציור ומנהל זמני של האקדמיה לאמנויות יפות בקרלסרוהה. בנו היה צייר הנוף אדולף דה קודר.[1]
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לודוויג דה קודר נולד ב-10 במאי 1820 בקאסל. אביו יוהאן דה קודר היה הדור השלישי שניהל מפעל לקישוטים באובר קניגשטראסה. כשלודוויג היה בן שנתיים אביו נפטר. אוצרות הטבע והאמנות של קאסל, כמו גם הקשרים המשפחתיים עם מנהל האקדמיה של קאסל, לודוויג הומל, גירו את לודוויג לצייר.[2]
בשנת 1836 החל ללמוד אדריכלות בבית הספר הפוליטכני שהוקם באותם ימים. בשנה שלאחר מכן אמו איפשרה לו לעבור לאקדמיה לאמנויות בקאסל. לודוויג אמיל גרים, אחיהם של יקוב ו-וילהלם גרים, היה המורה שלו לציור שם. על מנת להשתחרר מהרוח של האקדמיה, עזב דה קודר את האקדמיה לאחר זמן קצר עם חבריו פרידריך גונקל (1819–1876) וגוסטב קאופרט (1819–1897). השלושה שכרו סטודיו משותף והתאמנו עם בעלי גלריית התמונות בקאסל. בשנת 1839 המשיך דה קודר את לימודיו באקדמיה במינכן אצל יוליוס שנור פון קרולספלד. לאחר שובו לקאסל, בשנה שלאחר מכן, ניסה את כוחו בתמונות היסטוריות. בשנת 1843 עבר לרומא לשנתיים, שם התגורר עם בני ארצו. הוא חזר לקאסל בשנת 1845, שם פגש את הצייר יוהאן וילהלם שירמר.
שירמר המליץ לו ללמוד עם קרל פרדיננד זון, וילהלם פרידריך שדו באקדמיה לאמנות בדיסלדורף. שם הוא פנה לציור פורטרטים. בנוסף לשני האחים אוסוולד ואנדראס אטנבאך, צייר הנוף הנורווגי הנס גודה היה אחד מחבריו הקרובים. בדיסלדורף היה לודוויג דה קודר ממייסדי עמותת האמנים מלקסטן.
על פי הצעתו של שירמר, שמונה לבית הספר לאמנות בקרלסרוהה, על ידי יורש העצר הנסיך ואחר כך הדוכס הגדול פרידריך הראשון מבאדן בשנת 1854, התקבל לודוויג דה קודר לבית הספר לאמנות בקרלסרוהה כפרופסור ומורה לקלאסיקה ולציור בקיץ 1855. יחד עם שירמר עבד על הקמת האקדמיה החדשה. עם כישרונו הדידקטי, מקצוע ההוראה בקרלסרוהה הפך לייעוד האמיתי שלו. תלמידיו המפורסמים ביותר כללו ציירי באדן הנס תומה ורודולף אפ.
בשנת 1858 התחתן לודוויג דה קודר עם אליז פון רק, בתו של אלוף-משנה מבאדן בקרלסרוהה. הילדים לואיז (1859–1915) וצייר הנוף אדולף דה קודר (1862–1924) היו ילדיהם.
המזכר שלו על החוק להגנת זכויות יוצרים ביצירות ספרות ואמנות, שפורסם על ידי הוועד המרכזי של הקואופרטיב הגרמני לאמנות בוויימאר בשנת 1864, הייתה חשיבות רבה. לאחר מותו של שירמר בשנת 1863, לקח דה קודר את ניהול האקדמיה לאמנויות יפות בקרלסרוהה. עם זאת, נפילה על הקרח בשנת 1864 הובילה לפציעה קשה, ממנה לא התאושש עד מותו ב־23 בדצמבר 1878.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקארלסרוהה, דה קודר התמסר לציור פורטרטים, אך גם לציורי היסטוריה דתית. קפדנות הצורה והדיוק של הרישום משולבים ביצירותיו של לודוויג דה קודר עם ציור מסודר ואלגנטי, כדי לייצר ציור מאופק באופן מיוחד. הוא לא היה חלוץ של אמנות הצביעה החדשה, אבל העשור בדיסלדורף נתן לו הבנה לגבי הטיפול הנקי בצבע. תלמידו החשוב ביותר היה הנס תומה.
דיוקנו של בתו בת ה-18 לואיז דה קודר משנת 1877 הוא יצירת מופת. בדיוקן כבר אין רגשנות, אלא חוויה מוגברת של אינדיבידואליות. הדיוקן מרשים ביחסים קרובים בין הטבע שמסביב לדמות המצוירת. בנוסף לקומפוזיציה השברירית, הדבר מושג באמצעות סגנון הציור המשוחרר, החופשי, האימפרסיוניסטי. כאן ההשראה היא של גוסטב קורבה, אדואר מאנה.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
אוסוולד אכנבאך -
-
דיוקן של לואיז -
אימו עם בנו אדולף
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ludwig Des Coudres. In: Friedrich von Weech (Hrsg.): Badische Biographien, 3. Teil, Braun, Karlsruhe 1881, S. 21–23
- ^ Deutsche Biographie, Des Coudres, Ludwig – Deutsche Biographie, www.deutsche-biographie.de (בגרמנית)