לויה ג'ירגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לויה ג'ירגה (פשטו: لويه جرګه, "האספה הגדולה") היא סוג מיוחד של אספה (ג'ירגה) שאמונה בעיקר על בחירת ראש מדינה חדש במקרה של מוות פתאומי, אימוץ חוקה חדשה, או כדי ליישב בעיה לאומית או אזורית.[1] הלויה ג'ירגה היא מנהג קדום והיא משמשת בעיקר את השבטים הפשטוניים, אבל גם קבוצות אחרות שהושפעו מהפשטונים (למשל האפגנים) משתמשות בה, במידה פחותה.

חאמיד כרזאי ממונה לנשיא מנהלת המעבר של אפגניסטן ב-13 ביולי 2012, בלויה ג'ירגה שנערכה בקאבול, אפגניסטן.

החלטות הלויה ג'ירגה מתקבלות תוך כדי התייעצות בין הנציגים ומתוות דרכי פעולה כלליות, דבר שאפשר פרשנות מקומית להחלטות וחופש פעולה באזורים שונים. האסיפות אינן מתרחשות במועד קבוע, אלא מתכנסות כאשר מתעוררות בעיות או מחלוקות. הלויה ג'ירגה אינה מוגבלת בזמן, ולעיתים הפגישות מתארכות כיוון שההחלטות יכולות להתקבל רק פה אחד, והצגת הטיעונים עשויה להימשך מספר ימים. הנושאים הנידונים בלויה ג'ירגה מגוונים, ויכולים לכלול אסונות טבע, מדיניות חוץ, הכרזת מלחמה, אשרור סמכותם של מנהיגים והצגת רעיונות וחוקים חדשים.

ידוע כי באפגניסטן התקיימה הלויה ג'ירגה לפחות מאז תחילת המאה ה-18, אז עלו לשלטון השושלות ההותאכית והדוראנית.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבטים האריים הקדומים השתמשו בשיטה שלטונית בעלת שתי אסיפות: סימיטה (simite) וסבהא (sabhā). הסימיטה (הפסגה) כללה את הזקנים ואת ראשי השבטים. המלך הצטרף גם הוא לאסיפות הסימיטה. אספת הסבהא הייתה מעין מועצה כפרית.

אפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה חלקית של כינוסי הלויה ג'ירגה באפגניסטן:

  • 1707 או 1709 — מיר ואיס הותאכ כינס את הלויה ג'ירגה בקנדהר בשנת 1707, או לפי דיווחים אחרים, במנג'ה בשנת 1709.[3]
  • אוקטובר 1747 — נציגים אפגניים שהשתתפו באספה בקנדהאר בחרו באחמד שאה דוראני למנהיג החדש.
  • ספטמבר 1928 — המלך אמאן אללה כינס בפע'מן כדי לדון ברפורמות שונות.
  • ספטמבר 1930 — מוחמד נאדר שאה כינס ג'ירגה כדי לאשרר את עלייתו לשלטון.
  • 1941מוחמד זאהר שאה מכנס אספה כדי לדון בסוגיית הנייטרליות של אפגניסטן במהלך מלחמת העולם השנייה.
  • 1947 — הפשטונים מכנסים אספה כדי לדון בהצטרפותם לפקיסטן או להודו.
  • 26 ביולי 1949 — יחסי אפגניסטן ופקיסטן מגיעים למשבר בגלל מחלוקת על קו דורנד. האספה הכריזה שאינה מכירה בקו הגבול.[4]
  • ספטמבר 1964 —מוחמד זאהר שאה מכנס אספה הכוללת כ-450 נציגים כדי לאשר את החוקה החדשה.
  • יולי 1974 — פגישה עם נציגים פקיסטנים כדי לדון בקו דורנד.
  • ינואר 1977 — האספה מאשרת את החוקה של מוחמד דאוד ח'אן ומאפשרת משטר חד-מפלגתי באפגניסטן.
  • אפריל 1985 — האספה מאשררת את החוקה החדשה של הרפובליקה הדמוקרטית של אפגניסטן.
  • ספטמבר 2001 — מתכנסות ארבע אסיפות נפרדות של הלויה ג'ירגה, כדי לדון בסופו הצפוי של משטר הטליבאן:
    • הראשונה התכנסה ברומא בהובלת מוחמד זאהר שאה ושיקפה את האינטרסים של הפשטונים המתונים באפגניסטן.
    • השנייה התכנסה בקפריסין בהובלת הומאיון ג'ריר, חבר המפלגה האסלאמית בראשות גולבדין חכמתיאר.
    • השלישית התכנסה בגרמניה ובסופה נחתם הסכם בון. ההסכם נערך בחסות האו"ם וסלל את הדרך לכינון חוקת אפגניסטן בעתיד. באספה הזו השתתפו גם שלוש נשים.[5]
    • הרביעית התכנסה בפקיסטן.
  • 13 ביוני 2002–13 ביולי 2002, - הלויה ג'ירגה בהנהגת חמיד כרזאי התכנסה בפאתי קאבול. השתתפו בה 1600 נציגים ובסיומה נקבעה ממשלת מעבר זמנית.
  • דצמבר 2003 — האספה מתכנסת כדי לדון בחוקה החדשה. 25% מכלל המשתתפים היו נשים.[6]
  • 2006 — הנשיא חמיד כרזאי ונשיא פקיסטן מכנסים אספה כדי להביא לסיום הסכסוך על מתקפות הגבולות.[7]
  • דצמבר 2009 — הנשיא הנבחר חמיד כרזאי ככנס לויה ג'ירגה כדי לדון בהתקוממות המחודשת של הטליבאן. אנשי הטליבאן הוזמנו להשתתף באספה.
  • יוני 2010 — 1600 נציגים מתכנסים בקאבול לשיחות שלום עם ארגון הטליבאן.
  • 17 בנובמבר 2013 — כ-2500 נציגים משתתפים בלויה ג'ירגה בקאבול כדי לאשר את נוכחותם של כוחות צבא ארצות הברית לאחר 2014.[8]

פקיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2006, ראש ממשלת בלוצ'יסטן לשעבר, תאג' מוחמד ג'מאלי, הציע לארגן פגישה של הנשיא פרבז מושארף ולויה ג'ירגה בעניין השלום בבלוצ'יסטן. האספה התכנסה בקלאת בספטמבר 2006 כדי להכריז כי העניין ידון בבית הדין הבינלאומי בנוגע לריבונותם ולזכויותיהם של עמי בלוצ'יסטן.[9][10][11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mohammad Hashim Kamali, Law in Afghanistan: A Study of the Constitutions, Matrimonial Law and the Judiciary, BRILL, 1985.
  • Nabi Misdaq, Afghanistan: Political Frailty and External Interference, Routledge, 2006.
  • Homayun Ahmadi, The overview of traditional Jirga in Afghanistan, Xlibris Corporation, 2012.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Q&A: What is a loya jirga?". BBC News. 1 ביולי 2002. בדיקה אחרונה ב-11 במאי 2010. 
  2. ^ Jon Krakauer (11 בספטמבר 2009). "To Save Afghanistan, Look to Its Past". New York Times. בדיקה אחרונה ב-29 באוקטובר 2014. 
  3. ^ "Mirwais Neeka". Wolas.beepworld.de. בדיקה אחרונה ב-15 באפריל 2013. 
  4. ^ Sara Ch, Durand Line Issue and Pak- Afghan Relation.
  5. ^ Povey, Elaheh Rostami, “Civil Society: Afghanistan”, Encyclopedia of Women & Islamic Cultures, s.v.
  6. ^ Luce, Mark David, “Political Parties and Participation: Afghanistan”, Encyclopedia of Women & Islamic Cultures, s.v.
  7. ^ "Musharraf, Karzai to lead Loya jirga", Frontier Post, 1 October 2006 .
  8. ^ "Loya jirga approves U.S.-Afghan security deal; asks Karzai to sign". CNN. 17 בנובמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-27 בדצמבר 2016. 
  9. ^ "Grand jirga in Kalat decides to move ICJ". The Dawn Edition. 22 בספטמבר 2006. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2007. 
  10. ^ "Jirga rejects mega projects". The Nation. 3 באוקטובר 2006. 
  11. ^ "Baloch jirga forms body," Dawn.com, 4.10.2006.