גולבדין חכמתיאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גולבדין חכמתיאר
ګلبدین حکمتیار
Gulbuddin Hekmatyar.jpg
לידה 26 ביוני 1947 (בן 72)
ורטאפור, נפת אמאם סחיב, מחוז כונדוז, אפגניסטן
מדינה אפגניסטןאפגניסטן  אפגניסטן
השכלה אוניברסיטת קאבול עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, מנהיג צבאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה האסלאמית (חיזב-א אסלאמי)
ראש ממשלת אפגניסטן
26 ביוני 199611 באוגוסט 1997
(שנה ו-6 שבועות)
ראש ממשלת אפגניסטן
17 ביוני 199328 ביוני 1994
(שנה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גולבדין חכּמתיארפשטו: ګلبدین حکمتیار, נולד ב-26 ביוני 1947) הוא פוליטיקאי ומנהיג צבאי אפגני, מייסדה ומנהיגה של המפלגה חיזב-י אסלאמי (המפלגה האסלאמית) באפגניסטן. הוא כיהן כראש ממשלת אפגניסטן בשנים 19931994 ושוב לזמן קצר ב-1996.

אחרי בריחתו מן הכלא האפגני בשנת 1973 חקמטיאר נמלט לפקיסטן. בהתחלת הפלישה הסובייטית למולדתו בשנת 1979, אירגן בפקיסטן במימון CIA ארגון צבאי של מוג'חידון מוסלמים. בעקבות הדחת הנשיא מוחמד נג'יבוללה בקאבול בשנת 1992, חכמתיאר ומנהיגים שבטיים אחרים החלו במלחמת אזרחים מקיפה שהביאה למותם של אזרחים רבים, כ-50,000 בקאבול בלבד. חכמתיאר עלה לשלטון כראש ממשלה בשנים 1993–1994 וכיהן שוב בתפקיד זה ב-1996, לפני שכוחות הטליבאן כבשו את קאבול והכריחו אותו להימלט לגלות בטהרן. אחרי נפילת הטליבאן ב-2001 התיישב חקמטיאר בפקיסטן ומשם הנהיג מיליציה משלו נגד ממשלת חמיד קרזאי ונגד הקואליציה הבינלאומית באפגניסטן. חכמטיאר, הנחשב למנהיג שנוי במחלוקת, כונה "התליין מקאבול" מפני שהיה אחראי להרס רב ולמותם של אזרחים רבים בבירה האפגנית. הוא הואשם גם בכך שהשקיע מאמץ יותר בחיסול יריביו מקרב מוג'חדין מאשר במאבק בצבא הסובייטי. בשנת 2016 הוא חתם על הסכם שלום עם הממשלה האפגנית, שהרשתה לו לשוב למדינה אחרי 20 שנות גלות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולבדין חכמתיאר נולד ב-1947 ביישוב ורטאפור שבנפת אמאם סחיב במחוז כונדוז שבצפון אפגניסטן, כבן לשבט חרוטי מקרב הפשטונים גילזאי. המידע על מקום וזמן הולדתו ועל משפחתו אינו ברור. לפי מקורות אחדים נולד במחוז בגלאן (בע'לאן) או אף במחוז לגמאן ובשנת 1944. אביו, גולם קאדר, הגיע למחוז כונדוז מאזור מוצאו במחוז ע'זני. לפי שמועות מסוימות היה בן מחוץ לנישואים של בעל אחוזות עשיר שלא הכיר בו כבן[1].אחרי שסיים ב-1968 את לימודיו בתיכון "שר ח'אן" בכונדוז,[2] הבחין בו גולם סרוואר נאשר, מנהיג שבט חרוטי ואיש עסקים, כתלמיד מוכשר, ושלח אותו ללמוד באקדמיה הצבאית מכתב קאלה. אולם אחרי שנתיים של לימודים סולק מן האקדמיה בגלל דעותיו הפוליטיות האנטי-ממסדיות. בהמשך בשנים 1972-1970 למד חכמתיאר הנדסה באוניברסיטת קאבול. אף על פי שלא סיים את התואר, מאוחר יותר נהגו חסידיו לפנות אליו כאל "מהנדס חכמתיאר". בימי התיכון היה למשך 4 שנים פעיל ב"מפלגה הדמוקרטית של העם" PDPA, בעלת מגמות סוציאליסטיות-קומוניסטיות. ב-1972 נעצר באשמת רציחתו של הסטודנט סיידל סוחנדן, שהנהיג את הקבוצה המאואיסטית "שולה יה ג'אוודאן"[3].אולם קיבל חנינה ב-1973 בעקבות הדחת המונרכיה על ידי מוחמד דאוד חאן. בימים הראשונים של המשטר הרפובליקני של מוחמד דאוד ח'אן גלה תקופה בפקיסטן. הוא הצטרף לארגון "הנוער המוסלמי" (סזמאן-א ג'אוונאן-א מוסלמאן) שהשפעתו עלתה בגלל התנגדותו להתחזקות ההשפעה הסובייטית בקרב מפלגת PDPA. חכמתיאר אימץ גישה מוסלמית רדיקלית, קיצונית יותר מזו של מנהיגים מוסלמים צעירים מסביבו, כדוגמת אחמד שאה מסעוד, שלמד גם הוא הנדסה בקאבול. בדומה לבורחנודין רבאני כסטודנט התנגד לנוכחותן של בנות באוניברסיטה ונהג לאיים עליהן ולהתיז בפניהן חומצה.[4] ב-1975 ניסה חכמתיאר יחד עם שותפים פקיסטנים לרצוח את מסעוד, אז בן 22, אך לא הצליח. בשנת 1975 ה"החברה המוסלמית" התפצלה בין חסידיו של מסעוד ושל בורחנודין רבאני, מנהיג ג'מיעת-א אסלאמי, ה"מתונים" יותר ולבין חסידי חכמתיאר הקיצונים, שהקימו את חיזב-א אסלאמי, המפלגה האסלאמית.ג'מיאת אסלאמי של רבאני דגלה בהשתלטות הדרגתית על מנגנוני המדינה אמצעות בנייה בהתמדה של תמיכה עממית. לעומת זאת "המפלגה האסלאמית" בראשות חכמתיאר דגלה במאבק מזוין ואלים להשגת השלטון.

בגלות פקיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילים מן האופוזיציה האפגנית וביניהם חכמתיאר הגיעו אחרי 1973 לפשאוור בפקיסטן השכנה, על מנת להתאמן לקראת המאבק במשטר של מוחמד דאוד. באותם הימים עלה המתח בין אפגניסטן לפקיסטן. נטען שאחת הסיבות לכך הייתה סוגיית "תחיית פשטוניסטן" שהועלתה על ידי דאוד. חכמתיאר ואסלאמיסטים אחרים התאמנו במחנות מיוחדים תחת חסות הגנרל נסירוללה בבאר, מושל המחוז ח'ייבר פח'טונח'ווה ובברכת ראש הממשלה הפקיסטני זולפיקר עלי בהוטו. בסוד העניינים היו כנראה גם שירותי מודיעין אמריקאיים ובריטים. השלטונות הפקיסטנים תמכו בעיקר בפלג הרדיקלי יותר, של חכמאתיאר. באוקטובר 1975 פלג זה אירגן מרד באפגניסטן, אולם מחמת חוסר תמיכה בעם, הוא נכשל ומאות פעילי "המפלגה האסלאמית" נעצרו.

"חיזב-א אסלאמי" עוצבה כאוונגרד אליטיסטי המבוסס על אידאולוגיה אסלאמית קפדנית ביותר, וכארגון הומוגני, אותו הגדיר אוליביי רואה כמסוג "לניניסטי", והשתמש בשפה של המהפיכה האיראנית. בסיסה היה באותם הימים במחנות הפליטים נאסיר באג, וורסק ושמשאטו בפקיסטן. במחנות אלה יצר חיזב-א אסלאמי רשת חברתית ופוליטית ופעלה בכל מקום - החל מבתי ספר ועד בתי הסוהר, בתמיכת השלטונות ושירותי המודיעין של פקיסטן. אחרי השנים 1977-1976 עשה הנשיא האפגני דאוד מחוות לפקיסטן שהביאו לפיוס עם המנהיג הפקיסטני בהוטו. עם זאת תמיכתו של בהוטו בחכמתיאר לא הופסקה וגם אחרי הדחתו של בהוטו על ידי מוחמד זיא-אל-חאק ב-1977, השליט החדש המשיך בתמיכה זו. אחרי שהמפלגה PDPA השתלטה על השלטון באפגניסטן התחיל חכמתיאר בפעולות ברמה מוגבלת נגד ה שלטון החדש משטח פקיסטן.

תפקידו בהתנגדות האנטי-סובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל מפלגתו של חכמתיאר - "חיזב-א אסלאמי" - המפלגה האסלאמית של אפגניסטן

בעת הפלישה הסובייטית לאפגניסטן קיבל חכמתיאר סיוע רחב מערב הסעודית, פקיסטן, ארצות הברית ומשירותי המודיעין של בריטניה. אף התקבל אצל ראש ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ'ר בדאונינג סטריט. בעוד שארגונו טען ליעילות מרבית במאבק בסובייטים, ומשום כך נהנה מהסיוע הנדיב ביותר של המשטר זיא-אל-חאק, ישנן דעות לפיהן לא היה לו תמיכה עממית אמיתית ואף לא בסיסים בתוך שטח אפגניסטן. מפלגתו של חכמתיאר לא נודעה, לפי פיטר ברגן, בניצחונות משמעותיים בקרב בעת המלחמה בסובייטים, עסקה לעומת זאת באימון פעילים אבלאמיסטים מכל רחבי תבל, ובחיסולים של מוג'חידין רבים מן הסיעות היריבות, תוך אימוץ אידאולוגיה עוינת ביותר למערב. בנוסף לכ-600 מיליון דולר סיוע מארצות הברית,, קיבל חכמתיאר את חלק הארי מן הסיוע הסעודי להתנגדות. נוכח מזימותיו נגד כל פלגי המוג'חידין האחרים, מצא זיא אל חאק לנכון להזהירו כי חייב להימצא תחת פיקוח פקיסטני ושהוא תלוי בחסדי פקיסטן.

נמתחה על חכמתיאר בקורת חריפה על התנהגותו בעת המלחמה עם הסובייטים וגם בימי מלחמת האזרחים, על גישתו הקסנופובית, על מאבקיו ובריתותיו עם כל קבוצה אחרת באפגניסטן. הוא הורה על תקיפות תכופות בסיעות היריבות מקרב ההתנגדות האסלאמית, כדי להחלישן ולשפר את מעמדו בווקואום השלטוני שלאחר נסיגת הסובייטים. הודות למזימותיו בשנת 1976 נעצר אחמד שאה מסעוד בפקיסטן כחשוד ב"ריגול". פעם אחרת אחרי שסיכם עם מסעוד על מתקפה בעמק פנג'שיר, ברגע האחרון סירב חכמתיאר לגייס את כוחותיו במתקפה זו, והשאיר את כל כובד המבצע על מסעוד לבדו. בקושי הצליח מסעוד לצאת בחיים מן העימות. בשנת 1987 רצחו אנשי חכמתיאר את הצלם הבריטי אנדי סקז'יפקוויאק, שהתכונן להביא למערב הוכחות להצלחותיו של מסעוד. חרף מחאות הנציגים הבריטים, לא העניש חכמתיאר את רוצחים ולהפך, תיגמל אותם. דוגמה אחרת לפעילות המכוונת נגד הפלגים המתנגדים האחרים, ב-9 ביולי 1989, אחד ממפקדיו, סייד ג'אמאל, ביצע מארב והרג 30 מפקדים של כוחות "שורה-יה-נאזאר" של מסעוד בפרחאר, במחוז תחאר. ב-1987 תקפו לוחמיו של חכמתיאר שיירה על 96 סוסים של "רופאים ללא גבולות שהובילה סיוע רפואי לצפון אפגניסטן. השלל שנשדד כלל האספקה בתרופות ובכסף (לקניית מזון) לשנה שלמה שנועדה לכפריים באזור. שנה קודם, שליח צרפתי שהביא כסף לאיכרים נרצח גם הוא על ידי ממפקדיו של חכמתיאר. יש חשדות כי גם שני העיתונאים האמריקאים לי שפורו וג'ים לינדלוס שליוו את חכמתיאר ב-1987, לא נהרגו על ידי הסובייטים כפי שנטען, אלא על ידי לוחמיו של חכמתיאר עצמו בזמן עימות עם גרילרים מוסלמים אחרים. בנוסף תוארו מקרים שבהם לכמתיאר נשא ונתן עם מיליציות פרו-קומוניסטיות בצפון אפגניסטן. המחבר אלפרד מק-קוי האשים את CIA על שהבטיחו לחכמתיאר חסינות מהאשמות לסחר סמים תמורת השתתפותו במאבק בסובייטים.

בינתיים ב-1986 הגיע בראש המשטר הקומוניסטי ד"ר מוחמד נג'יבוללה. הוא הזמין את חכמתיאר להצטרף לממשלתו אך הוא סירב, אף על פי שקיבל הבטחות לקבלת סמכויות נרחבות. ב-15 בפברואר 1989 החייל הסובייטי האחרון עזב את המדינה. נסיגת הסובייטים איפשרה הרחבת פעילות המרד האיסלאמיסטי נגד המשטר. בשנת 1990 חכמתיאר שיתף פעולה עם הגנרל שאהנוואז תנאי, שר הביטחון של הממשלה הקומוניסטית (PDPA הענף "חאלק") בניסיון הפיכה נגד נג'יבוללה. הניסיון לא הצליח והגנרל תנאי נמלט לפקיסטן.[5]

נפילת "הרפובליקה הדמוקרטית" והשכנת"המדינה האסלאמית" 1996-1992[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1992 כשהתחילה התמוטטות "הרפובליקה הדמוקרטית של אפגניסטן", בכירים רבים מן הממשל הצטרפו לפלגים השונים של המוג'חידין, לפי שייכותם האתנית והעדפותיהם הפוליטיות. רוב חברי ה"חאלק", סיעה מתוך PDPA, שהיו ברובם פשטונים, הצטרפו לחכמתיאר. בעזרתם החל מ-24 באפריל הוא התחיל להחדיר כוחות לתוך קאבול והודיע כי כבש את העיר ושאם מנהיגים אחרים ינסו לטוס לקאבול הוא יפיל אותם. נוכח מצב זה, המנהיג החדש של "הממשלה האסלאמית הזמנית של אפגניסטן", סיבג'טוללה מוג'דדי מינה את אחמד שאה מסעוד לשר הביטחון והאיץ אותו לפעול מידית. ואכן ב-25 באפריל 1992 וביומיים הבאים הצליח מסעוד לגרש את חיזב-א אסלאם ואת בני בריתו מקאבול. ב-25 במאי 1992 חתם מסעוד הסכם שלום עם חכמתיאר, לפיו התמנה חכמתיאר לראש הממשלה. יחד עם זאת ההסכם נפל מפני שחכמתיאר הואשם במתקפת טילים על מטוסו של הנשיא החדש מוג'דדי. למחרת חודשו הקרבות בין כוחותיהם של בורחנודין רבאני, של מסעוד ושל המנהיג האוזבקי עבד אל-ראשיד דוסטום (התנועה האסלאמית הלאומית של אפגניסטן) לבין כוחות "המפלגה האסלאמית" של חכמתיאר.

בשנים 1996-1992, במה שנקראה מלחמת האזרחים האפגנית (1996-1992) החריבו הפלגים הלוחמים ביניהם את רובה של העיר קאבול והרגו אלפי אנשים, רובם אזרחים. כל הפלגים השתתפו בהרס, אבל מפלגתו של חכמתיאר הייתה אחראית למרבית הנזקים, בגלל מנהגה לכוון את הנשק באופן יזום נגד אזורים מיושבים באזרחים. יש סבורים כי חכמתיאר הפגיז את קאבול כנקמה על מה שהוא החשיב לשיתוף פעולה של התושבים עם הכיבוש הסובייטי, ומשום דבקותם החלשה בדת. בראיון ל"ניו יורק טיימס"הוא הצהיר:"כבר יש מיליון וחצי שאהידים. אנו מוכנים להגיש לא פחות כדי להקים רפובליקה אסלאמית אמיתית" מתקפותיו נועדו גם להראות שממשלת רבאני-מסעוד אינה מסוגלת להבטיח את הגנת האוכלוסייה.ב-1994 כרת חכמתיאר ברית עם דוסטום ועם חיזב-א-וחדת, מפלגה שיעית של בני חאזארה, כדי להקים את "מועצת התיאום" (שורה-א המהנגי).ביחד הם צרו על קאבול והפגיזו אותה בפגזים ובטילים עד כדי כך שצוותי האו"ם בעיר וחברי ממשלה נאלצו להתפנות. אולם הברית החדשה לא הפיקה מכך תועלת רבה. ביוני 1994 הצליח מסעוד לגרש את חייליו של דוסטום מקאבול.

היחסים עם הטליבאן 2001-1996[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הפקיסטני תמך בחכמתיאר כל עוד הייתה תקווה בהשכנתה בקאבול של ממשלה בשליטה פשטונית, שתהיה ידידותית לאינטרסים של פקיסטן. ב-1994 התברר שאין סיכוי שחכמתיאר ישיג זאת ומדיניותו מעוררת התנגדות בקרב מרבית הפשטונים, התחילו הפקיסטנים לפנות לארגון אחר מורכב רובו מפשטונים - הטליבאן. אחרי שכבשו את קנדהאר בנובמבר 1994, התקדמו הטליבאן במהירות אל עבר קאבול תוך חדירות לעמדות של החיזב-א אסלאמי. יש שמעריכים כי מלחמת האזרחית הארוכה והמתישה תרמה להחלשת המשטר האסלאמי בקאבול והכינה כר פורייה לכיבוש השלטון על ידי הטליבאן, שהוכיחו עצמם כקיצונים עוד יותר. ב-2 בפברואר 1995 הם כבשו את המחוז מיידן ורדק, ב-10 בפברואר נעו לכיוון מיידאן שאר ולמחרת אל מוחמד אע'ה. חיש מהר נמצא חכמתיאר לכוד בין הטליבאן המתקדמים ולכוחות הממשלה, ורוח אנשיו נפלה.ב-14 בפברואר הוא נאלץ לנטוש את המטה שלו בצ'ראסיאב, שממנו ירה טילים על קאבול ונסוג באי סדר לסורובי.

בניסבות אלה, מול איום הטליבאן, במאי 1996 סיכמו רבאני וחכמתיאר על הסכם מהיפאר - שבו הוחלט להרכיב סוף-סוף ממשלה משותפת, שבה חכמתיאר ימונה לראש הממשלה. רבאני היה להוט לחזק את הלגיטימיות של ממשלתו בעיני המנהיגים הפשטונים. ההסכם לא רק שלא הועיל מפני שלחכמתיאר חסרה הפופולריות בקרב העם, אך גרם לנזקים: הכעיס את חסידי ג'מיעת-א אסלאם ואת תושבי קאבול שסבלו בארבע השנים האחרונות מהפגזותיו של חכמתיאר. ההסכם לא מצא חן אף בעיני הפקיסטנים ושיכנע אותם בחולשת מעמדו של חכמתיאר וכי עליהם להעביר את סיעום לטליבאן. חכמתיאר נכנס ב-26 ביוני לתפקיד ראש הממשלה ומיד הוציא צווים לחומרה בנוגע לדרך החיים של התושבים, כולל לבוש הנשים, בניגוד בולט למדיניות היחסית ליברלית שנהג בה קודם אחמד שאה מסעוד. הטליבאן הגיבו להסכם במבול חוזר של טילים על עיר הבירה. ממשלת רבאני-חכמתיאר שרדה רק חודשים ספורים עד שהטליבאן השתלטו על קאבול בספטמבר 1996. רבים מאנשי חכמתיאר עברו לצד הטליבאן "גם מתוך אהדה אידאולוגית וגם בגלל סולידריות שבטית". השאר גורשו. בפקיסטן מחנות האימונים של חיזב-א אסלאם נכבשו על ידי הטליבאן ונמסרו לקבוצות "ג'מיעת עולמא-א אסלאם", בתוכן "סיפא-א סחאבה"

חכמתיאר נמלט לאיראן בשנת 1997 ונשאר שם כמעט שש שנים. נודע לו כי תשתית מפלגתו במולדת התערערה. ממשלת איראן לא נתנה בו אמון מכיוון שהוא נחשב בעינה לבלתי צפוי, בלתי אמין והקשר איתו לא נמצא נחוץ מול המתחים בין איראן לטליבאן ולממשלת פקיסטן. על אף הפצרותיו, משמרות המהפכה האיראניים סירבו לסייע לו. היו שמועות כי אף ניתקו את קווי הטלפון שלו ושמנעו מאורחיו להגיע אל החווילה שלו בצפון טהרן.

פעילותו אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001 בארצות הברית, חכמתיאר, שנטען עליו כי שיתף פעולה באופן הדוק, עם ראש אל-קאעידה, אוסאמה בן לאדן בשנות ה-90 המוקדמות, הביע גינויו למסע הצבאי האמריקאי באפגניסטן ומתח בקורת על פקיסטן על תמיכתה בארצות הברית. אחרי הקמת הברית נגד הטליבאן בראשות ארצות הברית ונפילת משטר הטליבאן בהמשך, דחה חכמתיאר את ההסכם שנחתם ב-5 בדצמבר 2001 על הקמת ממשלה אפגנית זמנית. אחרי לחתצים מארצות הברית ושל ממשלת חאמיד כרזאי שהוקמה בקאבול, מצא לנכון המשטר האיטוללות של איראן לסגור את משרדי חיזב-א אסלאמי של אפגניסטן באיראן וגרשו את חכמטיאר. הוא עבר בהמשך בחשאי לשטח אפגניסטן.

ארצות הברית האשימה את חכמתיאר על כי האיץ בלומי טליבאן להתארגן מחדש ולהיאבק בכוחות קואליציה אנטי-טליבאן באפגניסטן. הוא הואשם גם כן שהבטיח פרסים לאלו שירצחו חיילים אמריקאים. ממשלת כרזאי הכריזה עליו כפושע מלחמה. הוא נחשד גם בהתנקשות ב-5 בספטמבר 2002 בחיי כרזאי, שבה נהרגו למעלה מתריסר בני אדם. בספטמבר 2002 הושמעה הקלטה שבה קרא חכמתיאר לג'יהאד נגד ארצות הברית. ב-25 בדצמבר 2002 הופצה הידיעה כי שירותי הריגול האמריקאים גילו כי חכמתיאר ניסה להצטרף לאל-קאעידה עם זאת בסרטון וידאו ב-1 בספטמבר 2003 הכחיש חכמתיאר כי התכוון לכרות ברית עם אל-קאעידה או עם הטליבאן אולם שיבח את ההתקפות על ארצות הברית ועל כוחות הקואליציה באפגניסטן.

ב-19 בפברואר 2003 מחלקת המדינה של ארצות הברית ומשרד האוצר האמריקאי הכריזו את חכמתיאר כ"טרוריסט גלובלי"[6], מה שמאפשר להקפיא את כל הנכסים שהוא מחזיק בארצות הברית או בחברות שבסיסן הוא בארצות הברית. ארצות הברית ביקשה לוועד האו"ם לענייני טרור לרשום את חכמתיאר ברשימת המבוקשים והכריזו כשותף של בן לאדן. באוקטובר 2003 הכריז חכמתיאר על שביתת נשק עם יריבים מקומיים בג'לאלאבאד ובמחוזות קונאר, לוגאר וסורובי, אך טען כי ימשיך להתנגד לפולשים הזרים.

במאי 2006 בסרטון וידאו ששודר בערוץ אל ג'זירה האשים חכמתיאר את איראן על כי תומכת בארצות הברית בחזית האפגנית, אמר שהוא מוכן להילחם לצד אוסאמה בן לאדן וגינה את התערבות ארצות הברית בסכסוכים בעיראק, אפגניסטן ופלסטינה. בדצמבר 2006 שודר וידאו בפקיסטן, שבו טען חכמתיאר שגורלה של בברית המועצות מחכה גם לארצות הברית. בינואר נמסר בערוץ CNN ש לפני 5 שנים עזרו לוחמיו של חכמתיאר לבן לאדן להימלט מהרי טורה בורה. מידע זה צוטט גם בראיון ששודר ב-GEO TV "עזרנו לבן לאדן ולזווהירי לצאת מן המערות ולהגיע במקום בטוח".

ההתארגנות מחדש - 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

[7] במאי 2008 התקבלו ידיעות לפיהן כוחות חיזב-א אסלאמי של חכמתיאר חזרו לזירת הלחימה והיו אחראיות על מספר מתקפות חזקות נגד כוחות הקואליציה ונגד משטר הנשיא כרזאי. ההתארגנות זו מחדש של קבוצת חכמתיאר קלטה ככל הנראה חברי טליבאן שהרגישו בהלם אחרי מות מפקדם מולה דדוללה[8]. חיזב-א אסלאם טענה לאחריות על הפיגוע נגד הנשיא כרזאי בעת המצעד הצבאי בקאבול ב-27 באפריל 2008, ושבו נהרגו שלושה אזרחים, כולל חבר בפרלמנט האפגני. גם מתקפות אחרות כמו זו ב-2 בינואר 2008 שבה הופל מסוק צבאי אמריקאי עם חיילים במחוז לאע'מאן, הפלת מסוק נוסף במחוז סרובי ב-22 בינואר ופיצוץ מטען נגד רכב משטרה בקאבול במרץ 2008, שבו נהרגו 10 חיילים, יוחסו לאנשי חכמתיאר. בעוד הוא דרש את נסיגת על הכוחות הזרים, ממשלת רכזאי הציעה מו"ם פתוח עם מתנגדיו והצעות מרומזות להצטרפותם לממשלה. ב-2008 בווח כי חכמתיאר הסתתר במקום לא ידוע בדרום-מזרח אפגניסטן, בסמוך לגבול עם פקיסטן.

כבר מ-2003 נחשב חכמתיאר עדיין לאחד משלושת מנהיגי ההתנגדות המזוינת העיקריים באפגניסטן, לצד מולא עומר וסירג'דין חקאני, מנהיגי הטליבאן.[9]. ב-2014 נפוצו שמועות כי חכמתיאר נע ונד בין אזור בגבול עם פקיסטן לבין צפון-מזרח המדינה.

הסכם הפיוס והחנינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 נבחר באפגניסטן ממשלה נשיא חדש, אשרף גאני אחמדזאי, וממשלה דמוקרטית חדשה. ב-22 בספטמבר 2016 העניקה הממשלה חנינה לגולבדין חכמתיאר כחלק מהסכם פיוס בין חיזב-א אסלאמי לשלטונות. לפי ההסכם היו אמורים להשתחרר חברי הקבוצה האסורים והתאפשרה חזרתו של חכמתיאר לחיים הפוליטיים. ההסכם עורר מחאות מצד פעילים למען זכויות האדם שהתרעמו נגד החנינה שהוענקה ל"תליין מקאבול".[10] במסגרת ההסכם התחייבה חיב-א אסלאמי להפסיק את המאבק המזוין, להפסיק את הקשרים עם קבוצות מתנגדים קיצוניות ולכבד את החוקה של אפגניסטן. בתמורה הכירה הממשלה במפלגה והבטיחה לתמוך בהספקת הסנקציות האמריקאיות ושל האו"ם נגדה. לחכמתיאר הובטח תפקיד כבוד בממשלה. ההסכם קיבל גושפנקא רשמית ב-29 בספטמבר 2016 כשהופיע הנשיא אשרף גאני לצד חכמתיאר בטקס חתימת ההסכם בארמון הנשיאותי בקאבול. פרשנים פוליטיים סבורים שפקיסטן מעוניינת בהתחזקות כוחו של חכמתיאר כמשקל נגד למדיניות הקשרים הטובים עם הודו המאפיינת בשנות ה-2000 את הממשל בקאבול. [11]. המשטר בקאבול ראה בהסכם תקדים לקראת אפשרות של הסכם דומה עם הטליבאן, שהוא הכוח המתנגד החזק ביותר באפגניסטן. [12]

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולבדין חכמתיאר מדבר שוטף פאשטו, דארי (פרסית), אורדו, אנגלית וערבית. נכון לשנת 2006 היו לו שתי נשים, אפגניות בנות שבטו. אחת הייתה מתגוררת באיראן והשנייה במחנה הפליטים שמשטו בפשוואר בפקיסטן, חלד עם חלק מבניו ובנותיו. יש לו מהן 6 בנות ו-3 בנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gary W.Bowersox The Gem Hunter:True Adventures of an American in Afghanistan

Geo Vision 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גולבדין חכמתיאר בוויקישיתוף

[21.9.2006 Hekmatyar From Holy Warrior to Wanted Terrorist

2.6.2008 Gulbuddin Hekmatyar's Return to the Afghan Insurgency

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעיתון הרוסי און ליין "גאזטה" 28.09.2001
  2. ^ Omid Marzban 2006
  3. ^ Omid Marzban 2006
  4. ^ Omid Marzban 2006
  5. ^ Gary Bowersox 2004
  6. ^ אתר BBC ‏ 2003
  7. ^ Mohammed Tahir 2008
  8. ^ Mohammed Tahir 2008
  9. ^ אתר BBC ‏ 2003
  10. ^ גארדיאן 22 בספטמבר 2016
  11. ^ First Post, 26.9.2016
  12. ^ אל ג'זירה