פשטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פשטו, אפגנית
پښتو
Pashto.svg
מדינות אפגניסטן, פקיסטן
אזורים אפגניסטן, צפון-מערב פקיסטן, וצפון-מזרח איראן
דוברים 45 מיליון
כתב אלפבית ערבי
משפחה

הודו-אירופית

הודו-איראנית
איראנית
מזרחית
פשטו
לאום אפגניסטןאפגניסטן אפגניסטן (ברמה מדינית)
פקיסטןפקיסטן פקיסטן (ברמה מחוזית)
קוד שפה ps עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד ISO 639-1 ps עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד ISO 639-2 pus עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד ISO 639-3 pus עריכת הנתון בוויקינתונים
ראו גם שפהכתברשימת שפות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פשטו (IPA: ‏[pəʂt̪oː, ˈpəçt̪oː, ˈpʊxt̪oːˈ]) היא שפה איראנית המדוברת בפי הפתאנים בדרומה ובמזרחה של אפגניסטן ובצפון-מערב פקיסטן, וכן בקרב קהילות פתאניות ברחבי העולם. זוהי השפה הרשמית של אפגניסטן, יחד עם הדארי. בפשטו שני ניבים עיקריים, הניב של פשאוור והניב של קנדהאר.

באפגניסטן הפשטו היא השפה העיקרית והיא משמשת כשפה ניהולית ודיפלומטית.

הגיית השפה וכתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונמות בפשטו
סדקי ענבלי וילוני חכי כפוף בתר־
מכתשי
מכתשי
/שִנִּי
שפתי
שִנִּי)
אפי ɳ n m
סותם ʔ q g k ɖ ʈ d t b p
מחוכך ʤ ʧ ʣ ʦ
חוכך h ɣ x ç) ʂ) ʒ ʃ z s f
מקורב
(צדי)
w j
l
מקיש ɺ̢
רוטט r

הפונמות /q/, /f/ קיימות רק במילים שאולות ונוטים להחליפן בפונמות /k/, /p/ בהתאמה.

תחביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשטו היא שפה מסוג נושא-מושא-נשוא (SOV) וכוללת מרכיבים ארגטיביים. הפועל מתאים לנושא במשפטים עומדים ובמשפטים יוצאים בפסוקיות שאינן מושלמות, אבל כשמדובר בפעולה שהושלמה בעבר הפועל מתאים לנושא במשפט עומד, ולמושא במשפט יוצא.[1] הפועל נוטה בהווה, בהווה מושלם, בעבר פשוט, בעבר מתמשך ובעבר מושלם. בשמות עצם קיימת הבחנה בין זכר ונקבה,[2] יחיד ורבים, ויחסה במשפט (נושא, מושא ישיר, אבלטיב, פנייה). בפשטו קיימות מילות יחס משלושה סוגים: תחיליות (prepositions), סופיות (postpositions) ומשולבות (circumpositions).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Noun project 2472.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא שפות ובנושא אפגניסטן. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
  1. ^ Britannica, T. Editors of Encyclopaedia. "Pashto language." Encyclopedia Britannica, https://www.britannica.com/topic/Pashto-language.
  2. ^ Emeneau, M.B., "Bilingualism and Structural Borrowing", Proceedings of the American Philosophical Society 106 (1962) pp. 430–442, p. 441