ליאה ויליאמסון
 | |||||||||||||
| ויליאמסון במדי ארסנל, 2019 | |||||||||||||
| מידע אישי | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לידה |
29 במרץ 1997 (בת 27) מילטון קינס, הממלכה המאוחדת  | ||||||||||||
| גובה | 1.7 מטרים | ||||||||||||
| עמדה |
מגינה | ||||||||||||
| מועדונים מקצועיים כשחקנית | |||||||||||||
| |||||||||||||
| נבחרת לאומית כשחקנית | |||||||||||||
| |||||||||||||
  | |||||||||||||
לאה קתרין ויליאמסון (נולדה ב-29 במרץ 1997) היא כדורגלנית אנגליה שמשחקת מאז 2014 בקבוצת ארסנל של הסופרליג האנגלית לנשים וקפטנית נבחרת אנגליה בכדורגל נשים. היא שיחקה בתפקידים שונים והחלה כקשרית לפני שעברה לעמדת מגן.
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיל 6 הצטרפה ויליאמסון למרכז המצוינות של מועדון הכדורגל Rushden & Diamonds, ולאחר שהמאמנת שלה עברה לארסנל ניסתה גם היא להתקבל לקבוצה. לאחר מספר ניסיונות הצטרפה למועדון בשנת 2006, בגיל 9, ומשחקת שם עד היום.[1]
בשנת 2010 החלה לייצג את אנגליה בליגות הנוער. היא הייתה קפטנית נבחרת הנוער של אנגליה בגביע אירופה בכדורגל נשים עד גיל 17 בשנת 2014, והובילה את הנבחרת למקום הרביעי לאחר הפסד בפנדלים מול נבחרת איטליה.[2][3] לאחר מכן השתתפה בסגל נבחרת אנגליה בגביע העולם בכדורגל נשים עד גיל 20 באליפות שנערכה בקנדה באוגוסט 2014. ויליאמסון הייתה חלק מההרכב הפותח בכל המשחקים של אנגליה בטורניר, אך הנבחרת לא הצליחה להעפיל לרבע הגמר, וסיימה עם שתי תוצאות תיקו מול קוריאה הדרומית ומקסיקו בהתאמה, ותבוסה לניגריה.[4]
ארסנל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאמסון ערכה את הופעת הבכורה שלה בקבוצה הבוגרת כאשר ב-2014 נכנסה כחילוף בדקה ה-81 עבור רייצ'ל יאנקי במשחק של ארסנל מול ברמינגהאם סיטי ברבע גמר ליגת האלופות לנשים של אופ"א.[5] הופעת הבכורה שלה בסופרליג לנשים הייתה ב-16 באפריל אותה שנה נגד נוטס קאונטי.[6] בתואר הראשון שלה, גביע ה-FA לנשים לשנת 2014 זכתה לאחר הניצחון על אברטון בגמר שנערך ב-1 ביוני, לאחר שנכנסה כמחליפה בדקה ה-76 של ג'ייד ביילי.[7] חודש לאחר מכן, ב-13 ביולי, כבשה ויליאמסון את שערה הראשון במדי ארסנל בניצחון 0–4 בחוץ מול לביאות מילוול בגביע הליגה,[8] וב-4 בספטמבר הבקיעה את שער הליגה הראשון שלה נגד צ'לסי.[9] לאחר 12 הופעות בליגה באותה שנה היא נבחרה לשחקנית השנה בגביע הליגה.[10] ב-2015 זכתה בפרס כדורגלנית השנה, וחתמה על החוזה המקצועי הראשון שלה עם ארסנל. ב-2016 ויליאמסון עזרה לקבוצתה להגיע לגמר הגביע האנגלי בכדורגל נשים, שבו ניצחה ארסנל את צ'לסי בתוצאה.
בעונת 2017 הובילה ויליאמסון את ארסנל לאליפות נוספת לאחר ניצחון על האלופה מאן סיטי. היא התחילה את העונה בעמדת קישור, אבל עברה להגנה עם הגעתו של המנג'ר החדש, ג'ו מונטמורו בדצמבר 2017. בנובמבר 2017 זומנה לסגל הנבחרת הבוגרת של אנגליה. היא ערכה את הופעת הבכורה שלה בנבחרת הבוגרת כשנותרו שש דקות במוקדמות גביע העולם לנשים ב-2019 מול רוסיה בניצחון 3:1 של הנבחרת. ויליאמסון הייתה חלק מהנבחרת שניצחה את דנמרק 2:0 באחד ממשחקי ההכנה הידידות האחרונים שלהם למונדיאל. ב-2019 שיחקה ויליאמסון במשחקה האחרון של נבחרת אנגליה בגביע SheBelieves בארצות הברית, שהסתיים בניצחון 3:0 על נבחרת יפן.
במאי 2019, איאן רייט הודיע ברשתות החברתיות כי ויליאמסון נבחרה לסגל גביע העולם לנשים של פיפ"א 2019[11] . ויליאמסון ערכה את הופעת הבכורה שלה במונדיאל מהספסל במשחק שמינית הגמר נגד קמרון ב-23 ביוני 2019 בוולנסיאן, ובנובמבר 2019 כבשה את השער הראשון שלה עבור נבחרת אנגליה והובילה את הקבוצה לניצחון 3:2 בדקה ה-86 במשחק ידידות מול צ'כיה ב-12. ב-17 בספטמבר 2021 נבחרה לקפטנית נבחרת אנגליה למשחק במסגרת מוקדמות גביע העולם נגד מקדוניה הצפונית, וב-5 באפריל 2022, קיבלה את התפקיד באופן קבוע לקראת אליפות אירופה בכדורגל נשים 2022.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאמסון גדלה במחוז בקינגהמשייר. אף על פי שהייתה אוהדת ארסנל מאז ומעולם, אחיה ואביה אוהדים של קבוצת טוטנהאם הוטספר.[12][11] במהלך המשחקים האולימפיים של 2012 שקלה להחליף את התחום המקצועי שלה לאתלטיקה קלה אחרי שצפתה בהישגיו של הקופץ לרוחק גרג רתרפורד.
ויליאמסון היא חברה קרובה של שחקנית מנצ'סטר סיטי קירה וולש. שתיהן החלו את דרכן בליגות הצעירות, ושתיהן נקראו לליגות הבכירות באותו יום ב-2017. ויליאמסון נמצאת בזוגיות עם שחקנית הכדורגל ג'ורדן נובס.[13]
הישגים ותארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליפות הסופר ליג האנגלית לנשים: 2018/2019
- הגביע האנגלי: 2013/2014, 2015/2016
- גביע הליגה: 2015, 2017/2018
עם הנבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליפות אירופה: 2022
- גביע SheBelieves ב-2019
- גביע ארנולד קלארק ב-2022
תארים והישגים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שחקנית הנוער של השנה באנגליה: 2014
- השחקנית הצעירה של השנה בליגה האנגלית של ארגון השחקנים: 2015
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליאה ויליאמסון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ליאה ויליאמסון, ברשת החברתית אינסטגרם- ליאה ויליאמסון, באתר Soccerdonna (בגרמנית)
- ליאה ויליאמסון, באתר Soccerway
- ליאה ויליאמסון, באתר WorldFootball.net
- ליאה ויליאמסון, באתר FootballDatabase.eu
- יאיר קטן, חוזה עתק עם גוצ'י ואייקון אופנה: "בקהאם של הנשים" משגעת את בריטניה, באתר ynet, 15 ביולי 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Stillman, Tim (28 בינואר 2018). "Arseblog News Exclusive! Interview with Arsenal Women's Leah Williamson | Arseblog News – the Arsenal news site" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-17 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Italy edge England". UEFA. 8 בדצמבר 2013. נבדק ב-31 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Vergani: Italy success never in doubt". UEFA. 8 בדצמבר 2013. נבדק ב-31 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Groups". FIFA. אורכב מ-המקור ב-22 בינואר 2016. נבדק ב-31 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Moore, Isaac. "WCL: Arsenal Ladies 0–2 Birmingham". Arsenal F.C. נבדק ב-16 בספטמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Notts County vs. Arsenal – 16 April 2014". Soccerway. נבדק ב-7 בספטמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Kelly Smith stars as Arsenal retain The FA Women's Cup". The Football Association. 1 ביוני 2014. נבדק ב-1 באפריל 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Continental Cup: Millwall 0–4 Arsenal". Arsenal F.C. נבדק ב-14 בספטמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Arsenal vs. Chelsea – 4 September 2014". Soccerway. נבדק ב-7 בספטמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Leah Williamson- Rising Star". fawsl.com. נבדק ב-19 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Wrack, Suzanne (10 במאי 2019). "Arsenal's Leah Williamson: 'I'll put myself on the line for this club'". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-31 במאי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Leah Williamson handling expectation as Arsenal bid to end four-year title wait". London Evening Standard. 8 במרץ 2016. נבדק ב-25 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Heather Hogan, Meet The 42 Gay Women and Non-Binary Soccer Players of the Tokyo Summer Olympics, Autostraddle, 2021-07-21 (באנגלית אמריקאית)