לידיה פואט
 | |
| לידה |
26 באוגוסט 1855 פררו (עיר), איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בפברואר 1949 (בגיל 93) דיאנו מרינה, איטליה |
| מדינה |
איטליה |
| השכלה |
אוניברסיטת טורינו |
| השקפה דתית |
התנועה הוולדנסית |
|
www | |
  | |
לידיה פואט (באיטלקית: Lidia Poët; 26 באוגוסט 1855, פררו, מחוז פיימונטה – 25 בפברואר 1949, דיאנו מרינה) הייתה עורכת הדין האיטלקייה האישה הראשונה בהיסטוריה של איטליה, חלוצה לשחרור נשים ובין היוצרים של חוק המאסר המודרני.[1] נידוייה מלשכת עורכי הדין בטורינו, הוביל לתנועה ציבורית שקראה לאפשר לנשים לעסוק בעריכת דין ולמלא תפקידים ציבוריים באיטליה.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פואט נולדה ב-1855 בכפר טראוורס, כיום חלק מהעיר פררו, בעמק גרמנאסקה, מחוז פיימונטה. סבא רבא שלה, מתיאו, היה איש חימוש בצבא בית סבויה וסבא אחר היה מקורב לנפוליאון בונפרטה. בתם הקטנה, לאחר ארבעה בנים ושלוש בנות, של ג'ובאני פייטרו ומריאנה ריצ'רד, אמידים ובעלי קרקע חקלאית.[2]
כנערה נשלחה על ידי משפחתה האמידה להתחנך בפנימיה לבנות בעיר אובון (Aubonne) בשווייץ וללמוד גרמנית ואנגלית.[3] בשנת 1871 קיבלה תעודת הסמכה לשמש כמורה בבית ספר. לאחר ששכנעה את משפחתה לאפשר לה לימודים גבוהים, התקבלה לבית הספר התיכון GB Beccaria. אחר כך, היא למדה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת טורינו, וקיבלה את התואר הראשון במשפטים ב-17 ביוני 1881. נושא התיזה שלה לתואר היה "לימוד על מצבן של נשים ביחס למשפט חוקתי ולמשפט מנהלי בבחירות". במשך השנתיים הבאות, היא התמחתה ברפואה משפטית במשרדו של עורך דין וסייעה בארגון ישיבות בתי הדין. לאחר מכן היא עברה את הבחינה התאורטית והמעשית של מסדר הפרקליטים של טורינו, ואושרה ברוב של 45 קולות מתוך 50 ונרשמה ברשימת הפרקליטים (albo degli avvocati) ב-9 באוגוסט 1883.[4]
עם זאת, רישומה של אישה כעורכת דין "לא מצא חן בעיני" משרד התובע הכללי (procuratore generale), שהגיש תלונה לבית המשפט לערעורים בטורינו. למרות תגובות, טיעונים ודוגמאות של סנגורים במדינות אחרות (כגון זו של קלרה ס. פולץ מארצות הברית), טען התובע הכללי בטורינו, שעל פי חוק ותקנת הציבור נאסר על נשים להשתייך ללשכת עורכי הדין, "המיליציה טוגאטה". בית המשפט לערעורים מצא לאחר מכן כי הרישום אינו חוקי. לאחר מכן ערערה פואט לבית המשפט, אך החלטת בית המשפט אושרה.
התפתח ויכוח ציבורי, כאשר 25 עיתונים איטלקיים תמכו בקריאה לאפשר לנשים למלא תפקידים ציבוריים ורק שלושה התנגדו. המתנגדים טענו כי הגברים היחידים שתמכו בתפקידים ציבוריים של נשים היו בעצמם בני פרישות לא נשואים. מורה באוניברסיטת פדובה בשם טברני ראיין את ויליאם וולדורף אסטור, ודיווח כי השר אמר, "שדעת הקהל של האמריקאים אינה בעד מימוש מקצועות על ידי נשים, באשר לרופאות, עורכי דין וכו'..., מתאמנים באמריקה, אינם שייכים לא לאריסטוקרטיה של כסף ולא לזו האינטלקטואלית."[דרוש מקור] עם זאת, טברני עצמו העדיף לאפשר חיים ציבוריים לנשים, שכן לדעתו הדבר יציל את 250,000 הנשים האיטלקיות שלא ניתן להשיא, שאם החברה לא תיתן להן תפקיד, יעבירו את חייהן כניהיליסטיות.[דרוש מקור] כל זאת, לצד שאלות משפטיות וחברתיות מרכזיות, כגון האם הבעל יישא באחריות לסניגוריה העוסקת בתביעה נגד אשתו, והאם בספר החוקים נועדו המילים בלשון זכר לחול על גברים בלבד.
חייה המאוחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות מדווחים כי במשך כל חייה, פואט הייתה פעילה בתנועת הנשים הבינלאומית.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היא בחרה שוב במחויבות. היא הפכה לאחות מתנדבת בצלב האדום האיטלקי והייתה חברה בוועד הפליטים של עיריית פינרולו.[5]
לפי חוק מ-17 ביולי 1919, נשים הורשו לכהן בתפקידים ציבוריים מסוימים. שנה לאחר מכן, בגיל 65, פואט נרשמה לבסוף בתפקיד עורכת דין בטורינו.
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2023 הוציאה נטפליקס סדרת דרמת פשע היסטורית עם מאפיינים קומיים, בת שתי עונות ובכל אחת מהן ששה פרקים, בשם "החוק על פי לידיה פואט". השחקנית מטילדה דה אנג'ליס מגלמת בה את לידיה פואט, הדמות הראשית בסדרה. הסדרה מתארת (בחוסר דיוק) את הקשיים שעימם נאלצה לידיה פואט להתמודד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Cristina Ricci, "Lidia Poët. Vita e battaglie della prima avvocata italiana, pioniera dell'emancipazione femminile", Graphot & LAR Editori, Torino 2022 Ferd. Santoni de Sio, La Donna e l'Avvocatura, Rome, 1884 (2 voll.)
- Montgomery H. Throop, "Woman and the Legal Profession," Albany Law Journal (Dec. 13, 1884), 464-67
- Marino Raichich, "Liceo, università, professioni: un percorso difficile," in Simonetta Soldani, ed., L'educazione delle donne: Scuole e modelli di vita femminile nell'Italia dell'Ottocento (Milan, 1989), 151-53
- Clara Bounous, La toga negata. Da Lidia Poët all’attuale realtà torinese (Pinerolo 1997)
- James C. Albisetti, "Portia ante portas. Women and the Legal Profession in Europe, ca. 1870-1925," Journal of Social History (Summer, 2000)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לידיה פואט (באיטלקית)
- לידיה פואט, באתר studivaldesi.org (באיטלקית)
- לידיה פואט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|