ליזוזום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבנה הליזוזום

ליזוזוםאנגלית: Lysosome; מיוונית: ליזיס - פירוק, סומה - גופיף) הוא אחד מהאברונים בציטופלסמה של התאים האאוקריוטיים.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורתו העגולה מזכירה אגס שטוח, והוא מכיל בתוכו חומרים חומציים. אברון זה הוא אברון העיכול התאי, ותפקידו העיקרי הוא פירוק התרכובות הנכנסות לתא ועיכול של גופים זרים ואברונים ישנים. האנזימים שבו פועלים רק ב- pH חומצי (5).

הליזוזום מפרק בעזרת האנזימים חלבונים, מבנים תאיים עצמיים או זרים מזיקים, פגומים או לא-תקינים. ברוב המקרים, החומרים המיועדים לפירוק מובאים אל הליזוזום באמצעות וסיקולות.

הליזוזום מעכל לעיתים את התא בו הוא מצוי, כאשר אנזימים מפרקים על פי הוראה את ממברנת הליזוזומים וכך משחררים את האנזימים המעכלים שבו אל הציטופלזמה התאית. כך, לדוגמה, מושמד זנבו של הראשן בהפיכתו לצפרדע. תהליך ההשמדה העצמית יכול להיגרם גם על ידי מחלות שונות או כאשר מסיבה כלשהי נוצרת תקלה באנזימי הפירוק הנמצאים בליזוזום.

תקלה אחרת היא חסר או ירידה בפעילות אחד האנזימים המצויים בליזוזום מצב זה יגרום להצטברות הסובסטרט אותו היה אמור לפרק האנזים החסר. הצטברות הסובסטרט בליזוזום תגרור פגיעה בתא שתוביל לפגיעה ברקמה ובאיבר כולו. מצב זה מכונה מחלת אגירה ליזוזומלית.

הליזוזום גם מסייע לפגוציטים בבליעה וחיסול של גופי זרים (חיידקים וכו').