לדלג לתוכן

ליחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליחה צהובה. סימן לזיהום.

ליחה (בעברית ארכאית: כִּיחַ) היא רוק המעורבב עם הריר המופרש על ידי מערכת הנשימה ומגיע אל חלל הפה. לעיתים הליחה מגיעה אל הפה באמצעות שיעול, ומחלות הקשורות בדרכי הנשימה מלוּות לעיתים בשיעול המייצר ליחה. בנוסף, הופעת ליחה יכולה להיגרם כתוצאה מעישון.

הליחה נמצאת כל הזמן במערכת הנשימה שלנו, אך לרוב היא מורגשת כאשר חולים. למשל בהצטננות ישנה כמות ליחה מוגברת ועלולים להרגיש נזלת באף, ליחה בגרון ושיעול, שהוא תוצרת של דרכי נשימה נפוחות יותר הגורמות לייצור מוגבר של ליחה בריאות.[1]

תפקיד הליחה הוא לכידה של גורמים לגירוי – אלרגנים או זיהומיים – לפני שהם מגיעים לריאות. הרירית שבאף משמשת לשם יצירת לחוּת שעוזרת בלכידה, כלומר היא משמשת פילטר לאוויר היבש שאנחנו נושמים.[1]

צבעי הליחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ליחה של אדם בריא היא בצבע לבן או שקוף, והיא לרוב נספגת באופן טבעי בגוף.
  • ריבוי ליחה שקופה או לבנה מרמזת על אלרגיה.
  • ליחה צהובה היא סימן לזיהום.
  • ליחה ירוקה יכולה להיות סימן לזיהום. ליחה ירוקה-חומה יכולה להיות סימן לדלקת ריאות.
  • ליחה חומה אופיינית לאנשים המעשנים.
  • ליחה מהולה בדם יכולה להיות סימן לשחפת או סרטן ריאות.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.