ליקוי החמה המלא ב-21 באוגוסט 2017

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ליקוי החמה המלא, צולם בויומינג. בתמונה זו משולבות שבע תמונות ברמות חשיפה שונות, בטכניקה של HDR, כדי להראות הן את העטרה של השמש - פלזמה הנפלטת ממנה - והן את פני השטח של הירח.
ליקוי החמה המלא, צולם בקרוליינה הדרומית

ליקוי החמה המלא ב-21 באוגוסט 2017 היה ליקוי חמה מלא בארצות הברית, כ-38 שנה לאחר הפעם האחרונה שבה נראה ליקוי חמה מלא בארצות הברית בשנת 1979. משך הליקוי המרבי היה 2:41.6 דקות במדינת אילינוי ורוחב הליקוי המלא היה כ-115 ק"מ ברצועה שנמשכה ממדינת אורגון במערב עד קרוליינה הדרומית במזרח. הליקוי המלא התחיל ב-16:48:32 UTC, שיאו היה ב-18:26:40 UTC והוא הסתיים ב-20:01:35 UTC.

פרטי הליקוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליקוי חמה זה היה ה-22 מתוך 77 ליקויים בסדרת סארוס 145, שהליקוי הקודם בה היה ליקוי החמה המלא ב-11 באוגוסט 1999, שנמשך 2:23 דקות. הליקויים בסדרה זו מאופיינים בזמן עולה של משך הליקוי, והליקוי הארוך ביותר בסדרה, ליקוי 50, צפוי להתרחש ב-25 ביוני 2522, במשך 7:12 דקות, קרוב למשך הליקוי הארוך ביותר האפשרי, שהוא 7:32 דקות.

מסדרון הליקוי המלא היה צר וכולו בארצות הברית. הליקוי הארוך ביותר, 2:41.6 דקות, היה בקואורדינטות 37°35′0″N 89°7′0″W / 37.58333°N 89.11667°W / 37.58333; -89.11667, מעט דרומית לעיר קרבונדייל שבאילינוי. להבדיל מרוב ליקויי החמה המלאים, שמתרחשים מעל הים או באזורים דלילי אוכלוסין, ליקוי זה נראה באזורים בעלי אוכלוסייה רבה. זהו גם ליקוי החמה הראשון שנראה כליקוי מלא רק בארצות הברית מאז הקמתה בשנת 1776.

מסדרון הליקוי המלא חלף במדינות ארצות הברית לפי הסדר הבא: אורגון, איידהו, ויומינג, נברסקה, מיזורי, אילינוי, קנטקי, טנסי, קרוליינה הצפונית, קרוליינה הדרומית. בכל אחת מהמדינות היו אירועי צפייה המוניים מלווים בהסברים מקיפים על התופעה.

ליקוי חמה חלקי נראה בכל אמריקה הצפונית ואמריקה המרכזית, וכן בחלקים הצפוניים של אמריקה הדרומית, מערב אירופה וצפון אפריקה.

מחקר שבוצע בזמן ליקוי החמה - שרידות חיידקים על מאדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן ליקוי החמה המלא מדענים ממכון Ames של נאס"א ובראשם דיוויד סמית' ביצעו ניסוי[1] שבו הפריחו לאוויר לגובה של 30 ק"מ, 34 בלונים פורחים שאליהם מוצמדות דיסקיות עם נבגי חיידקים. מטרת המחקר הייתה לבדוק את שרידות החיידקים על מאדים, וליקוי החמה מאפשר תנאים כאלה בזעיר אנפין ולמשך דקות בודדות[2].

סיקור תקשורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר רחב של כלי תקשורת סיקרו את ליקוי החמה בשנה זו, כלי תקשורת אלקטרוניים ומוסדיים באחד. ארגון החלל NASA שידר באופן ישיר את הליקוי בערוצי הטלוויזיה העומדים לרשותו, קרי, NASA TV והערוץ NASA Edge.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Charles Q. Choi, Solar eclipse a chance to study life's resilience, phys, ‏2017
  2. ^ ד"ר דרור בר-ניר, הישרדות - גרסת החיידקים בחלל, מדע גדול, בקטנה, ‏20 לאוגוסט 2017