לנדון רונלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רונלד בקריקטורה במגזין "וניטי פייר", דצמבר 1913

סר לנדון רונלד (נולד כלנדון רונלד ראסל) (באנגלית: Landon Ronald7 ביוני 1873 - 14 באוגוסט 1938) היה מנצח, מלחין, פסנתרן, מורה לזמרה ומנהלן יהודי-אנגלי. רונלד היה בנו של הנרי ראסל, מלחין נודע של שירים פופולריים, ואחיו למחצה של האמרגן הנרי ראסל, מייסד להקת האופרה של בוסטון.

לנדון ראסל נולד בלונדון. בשנים 1884 עד 1890 למד בקולג' המלכותי למוזיקה ואחר עבד בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן והיה למנצח הלהקה הנודדת של אוגוסטוס האריס. ב-1894 סייר בארצות הברית כמלווה לנלי מלבה. משנת 1900 עבד בחברת ההקלטות "הגרמופון ומכונת הכתיבה בע"מ", קודמתה של חברת קול אדוניו HMV), תחילה כפסנתרן לליווי הקלטות מוקדמות של זמרים ידועי שם כמו צ'ארלס סאנטלי ואדלינה פאטי.

לזכותו של רונלד רשומה ההקלטה הראשונה מאז ומעולם של יצירת סולו לפסנתר: עיבוד של "ליבסטוד" מתוך טריסטן ואיזולדה של וגנר, שנעשתה בשנת 1900 על תקליט ברלינר של שבעה אינץ'.‏[1]

משנת 1908 כיהן כמנצח ראשי של התזמורת הסימפונית החדשה (שנודעה כתזמורת רויאל אלברט הול בין השנים 1915 ל-1928). עם תזמורת זאת החל לערוך הקלטות בשנת 1909. כמו כן עבד עם התזמורת הסקוטית (בהמשך התזמורת הסקוטית הלאומית ובברמינגהאם, שם נודע (לדברי מבקר המוזיקה המקומי סידני גרו) בבניית תוכניות עתירות דמיון.

כמנצח יצאו לרונלד מוניטין בעיקר כמלווה קונצ'רטו; המבקר רוברט אלקין‏[2] חלק לךו שבח יוצא דופן כשתיאר את ארתור ניקיש כ"מלווה המעולה ביותר עד לנדן רונלד". שמו של רונלד נקשר גם עם המוזיקה של אדוארד אלגר, אך כיון ששניהם עבדו עם אותה חברת הקלטות, הקליט רונלד רק יצירה אחת של אלגר, "מארש ההכתרה", ב-7 במרץ 1935 שנה לאחר מות אלגר. עם זאת, הוא היה הפסנתרן בביצוע הבכורה של הסונאטה לכינור ופסנתר במי מינור של אלגר בשנת 1919, עם הכנר ויליאם הנרי ריד.

רונלד חיבר יותר מ-200 שירים, בהם "סרנדה ספרדית", תיאור מסע לספרד לראות את עיר הבירה, שהטנור האיטלקי אנריקו קארוזו הקליט. שיר אנגלי, "למטה ביער", עודנו מבוצע.

רונלד קיבל תואר אבירות בשנת 1922. באותה שנה התפרסמו זיכרונותיו, "וריאציות על נושא אישי".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרולד ק. שנברג, "גדולי הפסנתרנים" ("The Great Pianists") עמ' 264
  2. ^ ר. ה. אלקין, "קווינס הול", לונדון, 1944