ארתור ניקיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור ניקיש
Arthur Nikisch
Arthur Nikisch LCCN2014712922.jpg
לידה 12 באוקטובר 1855
מושונסנטמיקלוש, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בינואר 1922 (בגיל 66)
לייפציג, הרייך הגרמני (רפובליקת ויימאר) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות גרמניה, הונגריה, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנצח, פסנתרן, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור, פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מיטיה ניקיש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ארתור ניקישגרמנית: Arthur Nikisch, בהונגרית: Nikisch Artúr; ‏12 באוקטובר 1855 - 23 בינואר 1922) היה מנצח הונגרי-גרמני שפעל בעיקר בגרמניה. הוא נחשב לפרשן משכמו ומעלה של מוזיקה מאת ברוקנר וצ'ייקובסקי.

ארתור ניקיש ב-19 בפברואר 1906 בהקלטה עבור Welte-Mignon באולפני Welte בלייפציג.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקיש נולד במושונסנטמיקלוש, הונגריה, קרוב לגבול עם אוסטריה וסלובקיה. אביו, אאוגוסט ניקיש, היה גרמני ממורביה ואמו לואיזה לבית פון רוגוץ, הייתה הונגריה ילידת ברטיסלבה[1]. . ניקיש למד בקונסרבטוריון של וינה, שם זכה בפרסים על הלחנה ועל ביצוע בכינור ובפסנתר. ואולם, תהילתו העיקרית תבוא לו מן הניצוח. בשנת 1877 עבר אל לייפציג והיה למנצח ראשי של האופרה של לייפציג בשנת 1879. הוא ניצח על ביצוע הבכורה של הסימפוניה השביעית של ברוקנר בשנת 1884.

בהמשך התמנה למנצח התזמורת הסימפונית של בוסטון ואחר, בשנת 1895, החליף את קרל ריינקה כמנצח תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג. אותה שנה נעשה למנצח ראשי של הפילהרמונית של ברלין, והחזיק בשתי המשרות במקביל עד מותו.

הוא היה חלוץ בכמה מובנים. בשנת 1912 לקח את התזמורת הסימפונית של לונדון לארצות הברית, סיור ראשון לתזמורת אירופאית. בשנת 1913, הקליט הקלטה מסחרית ראשונה של סימפוניה מלאה, הסימפוניה החמישית של בטהובן, עם הפילהרמונית של ברלין.

ניקיש מת בלייפציג בשנת 1922 ושם נקבר. מיד לאחר מותו, שונה שם הכיכר שבה התגורר ל"ניקישפלאץ", ובשנת 1971 קבעה עיריית לייפציג פרס ניקיש למנצחים צעירים.

מורשתו היא של אחד מאבות הניצוח המודרני, עם ניתוח מעמיק של הפרטיטורה, פעמה פשוטה וכאריזמה, שאיפשרה לו להבליט את מצלול התזמורת במלואו ולהגיע עד למעמקי המוזיקה. סגנון הניצוח של ניקיש זכה להערכתם העמוקה של לאופולד סטוקובסקי, ארטורו טוסקניני, סר אדריאן בולט ופריץ ריינר, בין השאר. ריינר אמר, "[ניקיש] הוא זה שאמר לי, שאל לי לעולם לנפנף בזרועותי בשעת ניצוח, ושעלי להשתמש בעיני כדי לתת כניסות." (1) (בוויקיפדיה האנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארתור ניקיש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
וילהלם גריקה
מנהל מוזיקלי, התזמורת הסימפונית של בוסטון
1889 - 1893
הבא:
אמיל פאור
הקודם:
קרל ריינקה
מנצח ראשי, תזמורת גוונדהאוס, לייפציג הבא:
וילהלם פורטוונגלר
הקודם:
הנס פון בילוב
מנהל מוזיקלי, הפילהרמונית של ברלין
1895 - 1922
הבא:
וילהלם פורטוונגלר
הקודם:
אדוארד אלגר
מנצח ראשי, התזמורת הסימפונית של לונדון
1912 - 1914
הבא:
תומאס ביצ'ם