מאטוריוואבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאטוריוואבו
Matureivavao
Matureivavao.JPG
נתונים גאוגרפיים
מיקום האוקיינוס השקט
קואורדינטות 21°29′00″S 136°24′00″W / 21.483333333333°S 136.4°W / -21.483333333333; -136.4
ארכיפלג איי טואמוטו
שטח 2.5 קמ"ר
אורך 6.6 ק"מ
רוחב 4.6 ק"מ
נתונים מדיניים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 0[1] (2012)
אזור זמן UTC-10
מגלה פדרו פרננדס דה קווירוס או יו קאמינג
תאריך גילוי 1606 או 1828
(למפת פולינזיה הצרפתית רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפת אטול מאטוריוואבו.

מאטוריוואבו, או מאטורי-וואבו[2]אנגלית: Matureivavao או Maturei-vavao) הוא אטול לא מיושב בקבוצת אקטון בחלק הדרום-מזרחי של איי טואמוטו. זהו האטול הגדול ביותר בתוך קבוצת אקטון, וכמו אחרים בקבוצה זו, מבחינה אדמיניסטרטיבית, הוא חלק מהקומונה של איי גמבייה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאטוריוואבו הוא באורך של כ-6.6 ק"מ בכיוון צפון צפון מערב-דרום דרום מזרח ובעל רוחב של כ-4.6 ק"מ. יש לו שטח אדמה של 2.5 קמ"ר ושטח לגונה של 18 קמ"ר. הוא ממוקם 16 ק"מ דרום-מזרחית לטנארונגה ו-1,390 ק"מ מטהיטי. האטול גבוה מספיק כדי להיראות מרחוק ניכר. הוא נראה כחוף חולי, המגובה בקו ירוק כהה. במזג אוויר גרוע, לפעמים הים נשטף מעל השונית. אין כניסה ללגונה.

בחלק מהמפות מופיע אטול זה גם כ"מלבורן".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התצפית המתועדת הראשונה של אטול זה נעשתה במהלך המסע הספרדי של הנווט הפורטוגלי פדרו פרננדס דה קווירוס ב-5 בפברואר 1606 בשם Las Cuatro Coronadas ("ארבעת העטורים"),[3][4] עם זאת, תצפיות אלה לא תועדו במלואן. ככזו, הגישה החד-משמעית הראשונה לאי נעשתה ב-14 במרץ 1828 על ידי החוקר יו קאמינג באונייתו ה-Discoverer שהנהיג סמואל גרימווד. הביקור הבא היה בשנת 1833 על ידי הנווט תומאס אבריל על ספינת הסוחר שלו Amphitrite ושוב בשנת 1837 על ידי לורד אדוארד ראסל, מפקד ה-HMS Actaeon, השם שניתן לקבוצה.[5] בעבר הוא היה בבעלות אדם בשם קפטן ניקולס, אך הוא נפדה בשנת 1934.[6]

פלורה ופאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי ההוריקן ב-1983, מאטוריוואבו נשתל מחדש לחלוטין באלפי עצי קוקוס.[7] באטול שוכנים מגוון של ירבוזיים כולל הסוג Achyranthes aspera var. velutina.[8] זהו גם אחד האטולים המעטים בהם מעולם לא היו חולדות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sailing Directions, Pub 126, "Pacific Islands" NIMA 2002; page-12

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאטוריוואבו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Population". Institut de la statistique de la Polynésie française. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2014. 
  2. ^ Young, J.L. (1899). "Names of the Paumotu Islands, with the old names so far as they are known.". Journal of the Polynesian Society 8 (4): 264–268. בדיקה אחרונה ב-7 בינואר 2015. 
  3. ^ Brand, Donald D. The Pacific Basin: A History of its Geographical Explorations The American Geographical Society, New York, 1967, p.136.
  4. ^ Kelly, Celsus, O.F.M. La Austrialia del Espiritu Santo.
  5. ^ Pacific Island: Eastern-Pacific - Geographical handbook series, James Wightman Davidson and Naval Intelligence Division, editions Naval Intelligence Division, 1945, p.224.
  6. ^ Archaeology of Mangareva and neighboring atolls by Kenneth Pike Emory, editions Kraus, 1971, p.58-60.
  7. ^ Dahl, prepared by the International Union for Conservation of Nature and Natural Resources, Commission on National Parks and Protected Areas ; in collaboration with the United Nations Environment Programme ; based on the work of Arthur Lyon (1986). Review of the protected areas system in Oceania (מהדורה Sept. 1986.). Gland, Switzerland: IUCN. ISBN 9782880325091.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  8. ^ Florence, Jacques (2004). Flore de la Polynésie française (מהדורה Reimpr.). Paris: IRD Ed. [u.a.]. ISBN 9782709915434.