מארק אגנו
 | |
| לידה |
23 בנובמבר 1904 פריז, צרפת  |
|---|---|
| התאבד |
20 בפברואר 1944 (בגיל 39) |
| מדינה |
צרפת |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
מארק אגנו (בצרפתית: Marc Haguenau; 23 בנובמבר 1904, פריז – 20 בפברואר 1944) היה לוחם מחתרת יהודי-צרפתי, המזכיר הכללי של תנועת הצופים היהודים בצרפת, ונרצח על ידי הגסטפו. על שמו נקראה קבוצת מחתרת יהודית צרפתית, "פלוגת מארק אגנו" (Compagnie Marc Haguenau), אחד מארגוני ה"מאקי" (Maquis de Vabre).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגנו היה בנו של הרב הראשי דוד אגנו (צר'), שנולד בפריז ב-1854, והיה חבר הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת ואביר לגיון הכבוד. אגנו היה חבר ילדות של רובר גמזון. הוא נישא לרנה הס (Renée Hess), חברת המחתרת של ארגון "השישית" (Sixième), ב-6 בינואר 1944, כחודש לפני שנתפס על ידי הגסטפו ונרצח.
ב-31 ביולי 1941 כתב אגנו לקסאבייה ולה: "יש לי הכבוד להודיע לך על שני ערכים בלתי ניתנים להריסה בקרבי: לאומיותי הצרפתית, ודתי היהודית."
פעילות במחתרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1942 היה אגנו ממקימי השירות הסוציאלי לצעירים, מיוזמתה של תנועת הצופים היהודים בצרפת. הוא היה אחראי על הפצת הכספים ששימשה לפעילות ההצלה וההסתרה של צעירים במואסק (Moissac). הוא השתתף ביצירתם ובהפצתם של מסמכי זהות מזויפים שסייעו ליהודים להישרד בתקופת השואה, וכן בהקמתם של חוגי מחתרת.
מעצר ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי לוסיין לזר (1987),[1] מארק אגנו ועוזרתו, אדית פולבר (Édith Pulver) (צר') הופללו על ידי מלשין של הגסטפו בגרנובל ב-18 בפברואר 1944. לאחר עינויים קשים במטה הגסטפו בגרנובל, שהיה ממוקם במלון "Suisse & Bordeaux", השליך עצמו אגנו מחלון הקומה החמישית. הוא אושפז בבית החולים "La Tronche" ומת לאחר יומיים. פולבר גורשה לאושוויץ ונרצחה. לפי ההיסטוריון אנדרה כספי (André Kaspi) (צר'), אגנו נרצח על ידי הגסטפו.[2]
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלוגת מארק אגנו ושחרור צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובר גמזון העניק את השם "פלוגת מארק אגנו" לקבוצה שהורכבה מחברי המאקי בטארן ביוני 1944. הוא כתב: "אני חושב שאגנו היה שמח להיות איתנו, ולפחות שמו איתנו."
לפי לזר, ב-11 ביוני 1944 הוקמה פלוגת מארק אגנו, ובה שלוש מחלקות, תחת פיקודו היעיל של גמזון, שנודע בשמו המחתרתי "סגן לן" (Lagnes). הוא עצמו היה כפוף לפייר דונוייה דה סגונזאק (Pierre Dunoyer de Segonzac, (צר') לימים גנרל בצבא צרפת), ולאחר מכן היה מפקד אזור ואבר (Vabre) של צבא צרפת המחתרתי, FFI (Forces françaises de l'intérieur) (צר').
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Lucien Lazare. La résistance juive en France. Stock, Paris, 1987. (ISBN 2-234-02080-8)
- André Kaspi. Les Juifs pendant l'Occupation. Éditions du Seuil, Paris, 1991. (ISBN 2-02-013509-4)
- Renée Poznanski. Être juif en France pendant la Seconde Guerre mondiale. Hachette, Paris, 1994. (ISBN 2-01-013109-6)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קורות חייו של אגנו באתר הביוגרפיות הסוציאליסטיות (בצרפתית)
- ^ אתר המוקדש לתיאור הקרבות בגרנובל ושחרורה (בצרפתית)
