רובר גמזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רובר גמזוןצרפתית: Robert Gamzon, מוכר בכינויו הצופי "קסטור"; ‏1905, ליון - 1961, ישראל) היה מנהיג ופעיל חברתי יהודי, מייסד תנועת הצופים היהודיים בצרפת ומפקד פרטיזנים בצרפת. יכולות ההנהגה והכריזמה שהפגין הפכוהו לאחת מדמויות המפתח בהתארגנות הלחימה וההתנגדות היהודית בצרפת נגד הגרמנים ומשתפי הפעולה עמם.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנער היה גמזון תלמידו של אדמון פלג, בעל רקע של פעילות חברתית ופוליטית ענפה בחברה היהודית. גמזון החל את פעילותו באלזס, שם התגורר. הוא חש בחסרונה של תנועת נוער צופית בקהילה היהודית, ולכן ייסד ב-1923 קבוצת צופים יהודית שהתפתחה בהמשך לתנועת "הצופים היהודיים בצרפת". את חבריה הראשונים גייס ממעון-ילדים בקרבת אזור מגוריו. לקבוצה הצטרפו גם בני נוער מחוגי האריסטוקרטיה היהודית (האיזראיליטים), שחלק ממשפחותיהם התרחקו מהיהדות. איתם לא דובר על כך שלתנועה יש שליחות לאומית "למען העם היהודי", אלא שזאת תנועה הרואה את צרפת כמולדת היחידה, בשילוב הפעילות הצופית. הצטרפו גם תלמידי הסמינר לרבנים ובני משפחות מהגרים יהודים מהרבעים העממיים. כך נפגשו בתנועה חוגים מן הציבור היהודי שקודם לכן לא נפגשו. בני הנוער שבאו מרקע שונה הביאו עימם מקורות שונים והשקפות-חיים שונות, ותוך השפעה הדדית התגבש נוער יהודי ובו יהודים צרפתים מאלזס (מזרח צרפת שהיה נתון להשפעות גרמניות) ומהגרים ממזרח אירופה ואף מצפון-אפריקה. כולם חיפשו שפה משותפת, ואותה ניסה גמזון להעביר לקהילה כולה.

כיוני ה"טוטם" של גמזון בצופים היה קסטור (Castor soucieux - בצרפתית: בונה מודאג), כינוי שהפך לשמו הנפוץ בקרב הצופים ובקהילה היהודית בצרפת.

במקביל לפעילותו הצופית למד גמזון הנדסה. ב-1930 נישא גמזון לדניז לוי, ונולדו להם ארבעה ילדים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה גמזון לתפקיד קצין קשר במפקדת הארמייה הצרפתית הרביעית. לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה, פעל גמזון להקמתם מחדש של מוסדות תנועת הצופים היהודית באזורי משטר וישי ובאלג'יריה הצרפתית, וליצירת מוסדות שיכון, סעד, תעסוקה, הכשרה מקצועית ותרבות לילדים יהודים.

בשנת 1942 מונה גמזון לחבר הנהלת אוז'יף ופעל בארגון זה עד סוף 1943. הוא ייסד את רשת ההצלה שנקראה "השישית" במסגרתה נופקו תעודות זהות מזויפות, שוכנו ילדים בבתיהן של משפחות לא יהודיות, בהן רבים שזכו לאחר השואה לתואר חסידי אומות העולם וכן במוסדות דת ומוסדות לא יהודיים אחרים, והוברחו יהודים לספרד ולשווייץ.

בסוף 1943 הקים גמזון פלוגת פרטיזנים יהודים שפעלה במחוז טארן שבדרום מערב צרפת. הוא היה ממפקדי הצבא היהודי ומיוני 1944 היה מפקד פלוגת הפרטיזנים שנקראה על שם מרק הגנו (צר'), פעיל "השישית" שנפל בשבי הגסטפו והתאבד. פלוגה זו, שמנתה כ-120 לוחמים, הפכה לחלק מ"כוחות הפנים הצרפתיים" (Forces Francaises De L`Intérieur) (אנ') - יחידות הפרטיזנים הצרפתיות שהוקמו לקראת שחרור צרפת. גמזון קיבל ציוד צבאי רב מבעלות הברית ויחידתו הייתה בין יחידות הפרטיזנים ששחררו באוגוסט 1944 את הערים קסטר (אנ') ומזמה (אנ'). לאחר השחרור הועלה בדרגה, אך פציעה קשה מנעה ממנו להוביל את פלוגתו לקרבות הקשים באלזס בהם לקחה חלק בהמשך.

אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946 פנה לבוגרי תנועת הצופים היהודיים ששרדו את המלחמה בקריאה להקמת בית הספר "ז'ילבר בלוך" באורסיי, שנועד להחיות ולחזק את הקהילה היהודית שנפגעה בשואה ולהצמיח דור המנהיגים הבא של יהדות צרפת, ונלמדו בו היסטוריה יהודית, מחשבת ישראל, תנך ותלמוד. בין השאר לימד בבית הספר יעקב גורדין ולמדו בו קבוצת אנשי רוח מובילים ביהדות צרפת ביניהם הרב יהודה לאון אשכנזי (מניטו) ורינה נהר אשתו של אנדרה נהר.

בשנת 1949 עלה גמזון לישראל ועמו כ-50 מבוגרי תנועת הצופים היהודיים בצרפת. בתחילה התיישב בקיבוץ שדה אליהו ובהמשך עבר לניר עציון ואחר כך להרצליה. בשנת 1959 התיישב ברחובות והשתלב כחוקר במכון ויצמן.

גמזון נהרג בטביעה בחוף פלמחים בשנת 1961. יער ניטע לזכרו על מורדות הגלבוע ועל שמו נקרא רחוב בשכונת נווה יעקב בירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]