מדינת האיחוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האיחוד (מחוז לשעבר)
الوحدة
דגל מדינת האיחוד
דגל מדינת האיחוד
מדינה דרום סודאןדרום סודאן  דרום סודאן
חבל ארץ הנילוס העליון הגדול
בירת המחוז לשעבר בנטיו
שטח 37,836.69 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחוז לשעבר 585,801 (2008)
 ‑ צפיפות 15 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות 9°0′0″N 29°42′0″E / 9.00000°N 29.70000°E / 9.00000; 29.70000קואורדינטות: 9°0′0″N 29°42′0″E / 9.00000°N 29.70000°E / 9.00000; 29.70000
אזור זמן UTC +3

לחצו כדי להקטין חזרה

מדינת האגמים אקווטוריה התיכונה מדינת הנילוס העליון ג'ונגליי מדינת האיחוד ואראפ מערב בחר אל-ע'זאל אקווטוריה המערבית אקווטוריה המזרחית צפון בחר אל-ע'זאל בשליטת קניה דה פקטו, דרום סודאן טוענת לבעלות כחלק מאקווטוריה המזרחית בשליטת סודאן דה פקטו, דרום סודאן טוענת לבעלות כחלק מצפון בחר אל-ע'זאל הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה המרכז-אפריקאית אתיופיה אוגנדה קניה סודאןUnity in South Sudan.svg
אודות התמונה

מדינת האיחוד (אנגלית: Unity; ערבית: الوحدة) הייתה אחת מעשרת מחוזות דרום סודאן. שטח המחוז היה כ-35,956 קמ"ר, גודל האוכלוסייה בו היה כ-585,801 נפש (נכון ל-2008) ובירתו הייתה בנטיו. המחוז היה אחד משלושה מחוזות בחבל ארץ הנילוס העליון הגדול ואוכלס על ידי שתי קבוצות אתניות עיקריות: שבט הנואר ושבט הדינקה.

חלוקה לנפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז מדינת האיחוד, בדומה לשאר המחוזות, חולק לנפות. בראש כל נפה עמד נציב שמינה נשיא המדינה, סאלווה קיר מאיארדיט. להלן נפות המחוז:

  • נפת רובקונה (Rubkona)
  • נפת מאיום (Mayom)
  • נפת פנרינג (Panrieng)
  • נפת ליר (Leer)
  • נפת גויט (Guit)
  • נפת קוך (Koch)
  • נפת אביאמנום (Abiemnom)
  • נפת מאיינדיט (Mayendit)
  • נפת פאיינג'ייר (Payinjiar)

הערים הגדולות במחוז: בנטיו, מאיום, לייר ואדוק.[1]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות הכלכלית העיקרית במחוז היא חקלאות. האנשים החיים במחוז הם בעיקר עמים ושבטים נוודים העוסקים בחקלאות וניהול משק חי, בעיקר בקר. גידול ירקות ופירות אינו נפוץ במחוז.

נפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוואי צינור הנפט הראשי של סודאן

שדות הנפט הראשונים שהתגלו בסודאן היו בשנות השבעים של המאה העשרים. חברות נפט בינלאומיות שעסקו בחיפושי שדות נפט נוספים, עסקו גם בהעתקת מקום מגוריהם של האוכלוסייה שהתגוררה באזור.[2] שדות הנפט הגדולים באזור הם BLOCK 5A ו"שדה יוניטי" שמוערך בכ-24 מיליון מטר מעוקב (כ-150 מיליון חביות) ושייך ברובו לדרום סודאן.[3] צינור הנפט הראשי של סודאן מתחיל בשדה יוניטי עובר דרך בירת סודאן, חרטום, ונגמר אחרי 1600 ק"מ בפורט סודאן שמייצא את הנפט דרך הים האדום. עקב כך מהווה שדה יוניטי לאחד ממקורות הסכסוך בין הצפון לדרום וטרם נקבע גובה התשלום של דרום סודאן לסודאן על העברת הנפט שעובר דרכה לייצוא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מפת מחוז מדינת האיחוד". פורסם על ידי האו"ם. 8 במרץ 2010. בדיקה אחרונה ב-14 בספטמבר 2011. 
  2. ^ 'סודאן, נפט וזכויות אדם', באתר www.hrw.org.
  3. ^ NPA Group 2008, 'Sudan - Muglad Basin', www.npagroup.co.uk, 27 February. Retrieved on 5 March 2008.