נפש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

נפשאנגלית: psyche או mind, בצרפתית: esprit = רוח, בגרמנית: Geist, ברוסית: Ум) היא מכלול ההתנסויות האישיות והייחודיות שיוצרות את עולמו הפנימי של האדם, וכוללות מודעות, חשיבה, הבנה, תפיסה, זיכרון וקשב, כמו גם דחפים, מצב רוח, רגשות וריגושים, הנעה, איפיוני אישיות וביטויים התנהגותיים, המאפשרים לאדם להכיר את עצמו ואת העולם ולפעול עליהם. הפסיכולוגיה היא המחקר המדעי או האובייקטיבי של התהליכים הקוגניטיביים והמוחיים העומדים בבסיס הנפש. קיומה ומהותה של הנפש נדונים גם בתחומי הפילוסופיה והתאולוגיה. בעוד הפילוסופיה עוסקת בעיקר בשאלת יחסי גוף-ונפש, התאולוגיה עוסקת בנפש ככח המזין את ההוויה החומרית ונותן לה חיות. הפסיכולוגיה היא תחום בגבול בין מדעי הטבע למדעי החברה העוסק בחקר הנפש וההתנהגות, והפסיכיאטריה היא תחום במדע הרפואה העוסק בבריאות הנפש לרבות הפרעות נפשיות.

בפילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בעיית גוף-נפש
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פילוסופיה של הנפש

{{הפילוסופיה עוסקת בשאלת יחסי גוף ונפש. הקושי נוצר עקב הסתירה בין אירועים כפי שתופס אותם הסובייקט הפרטי הנפשי ובין האירועים כפי שהם נתפסים במרחב הפיזי. כפי שמציינים חוקרים של הבעיה, התהליכים הנפשיים הם פרטיים ואיש אינו יכול לחוש בהם, מלבד הנפש החווה אותם בעצמה. לעומתם, התהליכים הפיזיים שייכים ל"רשות הרבים" מבחינה הכרתית. ניתן לכמת אותם, למדוד אותם ולהשוות ביניהם. כאשר אדם אומר שהוא גבוה יותר מחברו, זהו דבר שניתן להשוות אותו מבחינה כמותית. כאשר הוא אומר שהוא יותר שמח ממנו, זוהי תכונה שאין דרך ברורה למדוד אותה.

בעיית הדואליות של חומר ורוח בפילוסופיה מתקשרת לשאלה מה היא הנפש. אם האדם הוא רק חומר, אזי לנפש האדם יש ביטוי פיזיולוגי בלבד ולא קיימת רוח או אנרגיה של נפש האדם. מנגד אלו הדוגלים בגישה הדואלית טוענים כי האדם מורכב מחומר ורוח ושלנפש האדם יש ביטויים שאינם תלויים בחומר ואף קדמו להיווצרות החומר. שאלה נוספת היא עצם קיום הנפש כיישות לא חומרית בעולם החומרי.

בפסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל הפסיכואנליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מודל הנפש הפרוידיאני
Structural-Iceberg all.svg

על פי המודל הטופוגרפי של פרויד, לנפש יש 3 ממדים "טופוגרפיים":

  1. המודע, כלומר, המודעות, שהיא החוויה החושית הפרסונאלית של האדם.
  2. הלא מודע, שהוא המידע הזכרוני של האדם שמעצב את התנהגותו ונותן לה קווים כללים (בעיקר חוויות חיים קריטיות, רגישות, או מהותיות מאוד משפיעות עליו וקשה לשנותו). ברמה הנפשית הזכרונות שלו הם עמוקים מאד ומאוחסנים כ"משקעים" (Residue).
  3. הסמוך למודע, אותם זכרונות לא מודעיים שיכולים להעלות למודע (כלומר, שיש להם את הפוטנציאל לעלות למודע, בכל דרך שתהיה).

לעיתים אין הבחנה משמעותית בין המונח "לא מודע" ל"תת מודע", אם כי אפשר שהמונח "תת מודע" יתאר הן את החלק הלא מודע של הנפש יחד עם החלק הסמוך למודע (שניהם מהווים את התת\מתחת למודע) בעוד שהמונח "לא מודע" יעסוק רק בחלקים שבדרך כלל לא יעלו למודע. ואמנם, חלוקה זו איננה נפוצה בהכרח.

על-פי פרויד, המודל הסטרוקטורלי מייצג את מבנה הנפש. לפי פרויד, הנפש היא מבנה מורכב המחולק לשלוש רשויות, והן:

  1. סתמי - איד: החלק המאגד את היצרים הטבעיים
  2. אני - אגו: החלק המהווה את עיקר המודע של האדם
  3. אני עליון - סופר אגו: החלק המאגד את המוסר וצורכי החברה

בפסיכולוגיה קוגניטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר הקוגניטיבי מתמקד בעיקר בחקר התפקודים הקוגניטיביים הגבוהים של המוח כגון חשיבה, תפיסה, זיכרון, קשב, שפה ופתרון בעיות. בעוד שבעבר לא התייחסו לרגשות כאל תהליך קוגניטיבי, כיום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית כוללת גם מחקר אפקטיבי.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למושג נפש התייחסות רחבה ביהדות כמייצג את הכח המזין את ההוויה החומרית ונותן לה חיות. הרמב"ם מייחד לנפש האדם וכוחותיה את הקדמתו למסכת אבות, בה הוא פורט את מרכיבי פעולות הנפש, את דרכי תיקונה, את מטרת הנפש ובמגבלותיה. בין היתר מדגיש הרמב"ם כי על מי שרוצה לתקן את מידות האדם יש ללמוד את תכונות הנפש כמו רופא שבא לרפא את הגוף.

וְאַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁתִּקּוּן הַמִּדּוֹת הִיא: רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וְכֹחוֹתֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁהָרוֹפֵא אֲשֶׁר יְרַפֵּא הַגּוּפוֹת צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע תְּחִלָּה הַגּוּף אֲשֶׁר יִרְפָּאֵהוּ: כֻּלּוֹ וַחֲלָקָיו מָה הֵם, רְצוֹנִי לוֹמַר: גּוּף הָאָדָם; וְצָרִיךְ שֶׁיֵדַע אֵיזֶה דְבָרִים יַחֲלוּהוּ וְיִשְׁמֹר מֵהֶם; וְאֵיזֶה דְבָרִים יַבְרִיאוּהוּ וִיכַוֵּן אֲלֵיהֶם - כֵּן רוֹפֵא הַנֶּפֶשׁ הָרוֹצֶה לְתַקֵּן מִדּוֹת הָאָדָם, צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הַנֶּפֶשׁ וְכֹחוֹתֶיהָ בִּכְלָלָהּ וַחֲלָקֶיהָ, וּמַה יַחֲלֶה אוֹתָהּ וּמַה יַבְרִיאָהּ.

רבי משה בן מימון, הקדמה למסכת אבות פרק א'.

אך גם נשמע מדבריו כי אין נפש מצויה בכל, אלא רק בחלק מהחיים[דרושה הבהרה].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מארק סולמס ואוליבר טרנבול, המוח ועולם הנפש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • Daniel Tranel ch. 29 Higher Brain Functions in P.Michael Conn Neuroscience in Medicine, Springer Science & Business Media 2003

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.