מדליית ההגנה (1945-1940)

מדליית ההגנה
Deltagermedaljen 9. april 1940–8. mai 1945
	‏ ; ‏
פרטים
מדינה	נורווגיה; בעלות הברית
נוסד	19 בספטמבר 1945
הענקות
סה"כ הוענקו	1028

מדליית ההגנה (בנורווגית: Deltagermedaljen 9. april 1940–8. mai 1945) הוא העיטור הניתן לחיילים ולאזרחים שנטלו חלק במאבק נגד פלישת גרמניה הנאצית לנורווגיה ובמהלך תקופת הכיבוש במלחמת העולם השנייה.

נכון ל-17 באפריל 2017 חולקו 1208 מדליות^[1].

שינויים שחלו בקריטריונים לקבלת המדליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדליה מוענקת לחיילים, הן נורווגים והן מבעלות הברית, שנטלו חלק ו/או נפצעו במהלך מלחמת העולם השנייה. מקבל המדליה חייב להוכיח ש"לחם למען המולדת"^[2] בתקופת הכיבוש, כלומר לחם נגד משטרו הפרו-נאצי של "הבוגד מנורווגיה" והוורמאכט. בדרך-כלל מוכרת המדליה בשם "מדליית המשתתף במלחמה" (krigsdeltakermedaljen). המדליה ניתנת לכל מי שלחם בקרב על נורווגיה (בין אם כאזרח ובין כחייל) ולכן היא המדליה הנפוצה ביותר שניתנה על השתתפות במלחמת העולם השנייה.

חלוקת המדליה החלה בשנת 1945 והמשיכה להינתן במשך כל שנות החמישים. מאחר שהממשל הנורווגי לאחר המלחמה לא יכול היה לדעת מי השתתף באופן אקטיבי במלחמה, כל אדם שראה עצמו מתאים לקבל את המדליה יכול היה לפנות בבקשה רשמית לקבל אותה. דבר זה גרם לכך שרבים ביקשו את המדליה כדי להעלות את מעמדם החברתי. בהתחלה לא ניתנה המדליה לאנשי צי הסוחר (Handelsflåte), אך הדבר שונה בשנת 1979 עקב מחאת אנשי הצי שדרשו הכרה על גבורתם בתקופת המלחמה. הקריטריון שונה ונקבע שארבעה חודשי שירות בצי ההתנגדות הנורווגי (Nortraship; אנ') תזכה את הלוחם במדליה.

בשנת 1981 נוספו ספני חיל הים המלכותי הנורווגי (אנ') במהלך המלחמה כזכאים אף-הם לזכייה במדליה. בשנת 1985 החל מבצע רשמי של צבא נורווגיה לאיתור לוחמים ואזרחים שזכאים למדליה על פעילותם אך טרם קיבלו אותה.

חלוקת המדליה ממשיכה גם כיום. בשנת 2013 חולקו 17 מדליות, בשנת 2014 חולקו ארבע מדליות ובשנת 2015 חולקו 89 מדליות.

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדליה עשויה מארד. בצדה האחד מופיע סמל נורווגיה עם הכתובית "9 באפריל 1940 – 8 במאי 1945" (ומכאן שמה). בצדה השני מופיע דגל המלך, דגל נורווגיה האזרחי ודגל נורווגיה הצבאי והכתובית, הכתובה במעגל, היא "משתתף בקרב" (DELTAGER I KAMPEN).

האות יכול להכיל עיטור-ורד במרכזו במידה ומקבל המדליה המשיך את פעילות ההתנגדות לגרמניה הנאצית גם לאחר הפלישה ב-1940, בין אם בתוך נורווגיה ובין אם בחו"ל (תחת פיקוד הממשלה הגולה בלונדון).

קריטריונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהוראת מלך נורווגיה ב-9 בספטמבר 1945, משרד ההגנה הנורווגי גיבש את הקריטריונים הבאים לקבלת המדליה עבור כל מי שנלחם או נפצע במאבק בכיבוש הנאצי בנורווגיה:

אנשי צבא נורווגים ו/או לוחמי בעלות הברית שלחמו בקרב על נורווגיה ב-1940 למשך 5 ימים לפחות.

נכללים בכך גם אזרחים שביצעו או עבדו במסגרות שסייעו לצבא בקרבות של 1940, כולל עובדי הרכבת והטלגרף, למשך 5 ימים לפחות.

כל מי שלחם בצבא הנורווגי בחו"ל תחת פיקוד הממשלה הגולה בלונדון למשך 4 חודשים לפחות, וכן למי שהשתתף בשחרור נורווגיה ושירת פחות מ-4 חודשים.
אנשים שלחמו בפינמרק (צפון נורווגיה) בחורף 1944-1945 למשך חודש אחד לפחות.
אנשי בעלות הברית שלחמו למען שחרור נורווגיה למשל לפחות חודש אחד.
אנשי המחתרת הנורווגית ששירתו לפני ה-8 במאי 1945 למשך 4 חודשים לפחות.
אנשי צי הסוחר הנורווגי ששירתו לפני ה-8 במאי 1945 למשך 4 חודשים לפחות.

בנוסף על מקבל המדליה להראות ש"הראה רצון-לאומי טוב" בתקופת הכיבוש. זאת ועוד, כל מי שעומד הן בקריטריון הקרב של 1940 והן בקריטריון המאבק בתוך נורווגיה או מחוץ לה בין 1940-1945 זכאי לעיטור-ורד על האות.

עיטור זה לא יוענק למי ששירת בצי הסוחר מחוץ לנורווגיה.